אני ובן זוגי נמצאים יחד כ-6 שנים מתוכם אנחנו גרים שנה יחד. הבן זוג שלי הוא אדם מדהים, תומך, אוהב ללא תנאי, קשוב, לוקח חלק בבית, מפנק בלי סוף, הסקס מדהים ויש בנינו תקשורת נהדרת. באופן כללי הזוגיות שלנו תמיד הייתה מאוד בריאה, אנחנו לא רבים כמעט ועם כן זה תמיד נפתר בזכות שיחה אחת, אנחנו מאוד מבינים אחד את השני ומשקיעים בזוגיות שלנו.
אני מאמינה שכמו בכל זוגיות למרות כל הדברים הנפלאים שיש בו יש דברים שאני פחות אוהבת. קשה לי עם זה שלפעמים הוא לא כל כך חברותי, או לפחות לא חבורתי כמוני. אני מאוד אוהבת לפתח שיחות עם אנשים זרים ולרוב מצליחה למצוא את מקומי בחברה. לעומת זאת, לו קצת קשה עם זה, הוא הרבה פעמים נסגר ומתכנס בעצמו וזה מבאס אותי. כשזה קורה הוא משדר לסביבה מעין חוסר ביטחון כזה בתנועות גוף שלו, ומעין כזה "עזבו אותי, אין לי חשק לדבר" (לא אומר במילים פשוט משדר את זה באנרגיה שלו). אני מרגישה שהסביבה שלי רואה אותו באור אחר בגלל העניין הזה ושהם לא מבינים איזה מדהים הוא. כמובן שדיברנו על זה הרבה, הוא מנסה להשתפר וגם לו חשוב לטפל בזה אבל כל פעם שההתנהגות הזו מופיע שוב זה ממש מוריד לי ממנו. זה לא תמיד ככה, זה קורה בעיקר עם המשפחה שלי או חברות שלי.
באופן כללי אני מרגישה שבתקופה האחרונה יש לי ירידה ברגשות כלפיו. לפעמים יש ימים ושבועות שאני פשוט מתפוצצת מרגשות חיובים והערכה כלפיו ולפעמים יש תקופות שפחות.. ואז אני מתחילה לתהות אם זה נורמאלי וטבעי שיהיה ירידות כאלה ברגשות לפעמים?
אז השאלה שלי היא האם לדעתכם זה טבעי? האם במערכות יחסים ארוכות או אחרי כמה שנות נישואים זה טבעי שיהיו בתקופות מסוימות עם קצת פחות רגש, או תקופות בהם יותר בא לנו את הלבד. או שאולי אני צריכה להסתכל על זה כנורה אדומה?
ועוד שאלה בהקשר הזה, האם מישהי או מישהו חווה דברים דומים בזוגיות שלו? שהבן/בת זוג מתנהגים מאוד שונה מולם אבל בחרבה מתנהגים אחרת? האם זה חשוב מבחינת החיים בעתיד איך הבן/בת זוג מתנהגים בחברה או שהכי חשוב מה קורה בתוך הבית?
תודה לעונים :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות