אנחנו מספר אחים בגילאי 30-40, ילדים להורים גרושים, כולם נשואים ורובנו עם ילדים קטנים, כל אחד עסוק בחיו ובמשפחתו ועבודתו...
כבר שנים שאני מרגישה שבין האחים יש איזו סולדריות שאני לא חלק ממנה, כולם בקו דכאוני כזה או אחר (אני פחות), חיים בהרגשה שצריך לשרוד את החיים , נורא מבינים אחד את השני, גם בלי מילים. ההורים עוזרים להם המון.
אני יותר ורבלית, עובדת בעבודה יותר רצינית , אוהבת תקשורת בין אישית ועומדת על הרגליים למרות הקטנים בלי לבקש עזרה כל רגע מההורים, אלא רק נקודתי כשבאמת צריכה.
נוצר מצב שבמפגשים הם ממש משוחחים אחד עם השני ואיתי פחות, בין המפגשים בטלפון רק אני יוזמת את שיחות הטלפון שהפכו למועטות משנה לשנה.כיוון שאני מאוד תקשורתית מאוד קשה לי עם המצב.
יש לציין שכשאני יוזמת הם תמיד שמחים והשיחה נעימה אך אין שיתוף של אינפורמציה לרוב מצידם, ואם אני לא אדבר השיחה תיהיה חלולה.
ניסיתי לדבר עם כל אחד בנפרד בתקופות אחרות בחיים אך נראה שזה לא עוזר. הם חשים שאני מנסה לשנות אותם ולא מסוגלים ... אחד טוען שהוא אוהב ומתעניין ושיחות במשך השבוע לא קשורות למידת האהבה, השני בקושי מדבר ויש לו כח לשרוד את היום אבל עם אנשים מסוימים דווקא כן מדבר שכנראה עושים לו טוב אך לא איתי... כל אחד והעולם שלו.
כשאני מגיעה למפגשים המשפחתיים האלו אני כבר באה כל כך במתח מראש של איך יהיה ועם מי אדבר שאני לא נהנית. מסתכלת מהצד ורואה איך הם זורמים אחד עם השני ולעומתם אני- אם לא אזום שיחה אשאר בצד ולבד.
שוקלת ניתוק פיזי- אולי זה מה שישבור את הכלים ואז אולי מישהו מהם קצת יתעניין ואם לא, אז לא. גם ככה הקשר הזה לא תורם לי יותר מדיי...
הבעיה שקשה לי נורא עם המחשבה של הניתוק כי אני מאוד משפחתית והייתי רוצה שהם ישתנו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025