שלום לכולם,אני חיילת שמשרתת כתצפיתנית בגבול לבנון,כשקיבלתי את המכתב שבישר לי שאני אהיה תצפיתנית שמחתי ,קראתי ובררתי על התפקיד,היצאות ,החשיבות,והערך והתלהבתי ממש .התחושה שלי הייתה שאני אתרום למדינה כמה שאפשר ובצורה הטובה ביותר.ואז הגיע יום הגיוס ,התירונות והקורס ומאז ירד לי המוטבציה,לא התחברתי לאף אחת הייתי נורא בודדה ,ואפילו רבתי עם כמה בנות,התחושה שלי לא ככה דמיינתי את השירות הצבאי.לאחר סיום הקורס עליתי לקו ,ללבנון עם המון מוטבציה להתחבר לכלום ולבנות וללמוד את התפקיד ולהצליח בו ,אני כבר חודשיים בקו ולא מצליחה בתפקיד הוא נורא קשה ,טובעני,ושוחק ,אני בקושי ישנה ,גג 5 שעות ביום ,החומר הלימודי לא נקלט לי ובנוסף לא התחברתי לאף אחד .מרגישה בודדה וכמעט כל יום בוכה ועצובה.יש אפשרות לצאת מהתפקיד אבל אני מפחדת שגם כשאצא לא התחבר לאף אחד מהאנשים .יש בי תחושות קשות מאוד וכואבות.מרגישה בודדה בחיי ,אני חושבת שלבנאדם כמוני שקשה להתחבר ולדבר עם אנשים זרים עדיף לצאת מהצבא .מה לעשות?בבקשה תעזרו לי להחליט...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות