מה יש לי? אני כבר לא מצליחה לתפקד עם הבעיה הזאת ומודאגת...

אז ככה, אולי זה יהיה קצת ארוך אבל אני חייבת לפרט..
אבל ישלי פשוט חוסר מיקוד בלתי נסבל, העיניים שלי פשוט מטיילות,
לא מרוכוזות, אני אף פעם אף פעם לא מצליחה להתמקד,
לא מצליחה להסתכל על אנשים ואני מרגישה כאילו אני לא חיה..כי אני לא מצליחה
לראות כלום שאני באמת רואה-אני לא ממוקדת בכלל..כאילו הכל חלום..
ומה שמוזר זה שהראייה שלי כן טובה והיא לא מטושטשת ואני מסוגלת לקרוא ברור והכל,
אבל אני לא מפסיקה לשפשף את העיניים כל שניה (כל שניה) ואפילו עכשיו
כאילו שמו לי ענן אפור בעיניים-בכוונה שהראייה שלי די התכהתה..
וזה ככה כבר איזה שנה וזה רק מחמיר ברמה שאני פשוט לא מסוגלת להסתכל
לאנשהוא ואני אוטומטית מסתכלת למטה ומרכינה תראש כי כואב לי
ליישר את העיניים למקום אחר או זווית ישרה ולמעלה, ואם אני מנסה למקד
אותן הן כואבות עוד יותר ואני לא מפסיקה למצמץ ולשפשף אותם..
ככה שיוצא שאני תמיד בוהה ברצפה ואנשים חושבים שאני לא מכבדת אותם..
מרוב שקשה לי באלי פשוט לעצום תעיניים וזהו..
זה פוגע לי גם בתפקוד היום יומי, אני נתקלת בדברים, נופלת בדברים, לפעמים אפילו בלי שיווי משקל..
לא רואה לאן אני הולכת או לפעמים מה אני עושה בכלל,(למרות שאני רואה הכל ברור רק די כהה קצת ועם כאב בעינים) לא מצליחה לעכל את התמונה
של איפה אני ולא מתמצאת באיזור ואני בטח נראית לאנשים כמו סתם איזה חייזרית
שבוהה בחלל או למטה ומסתכלת כל שניה מצד לצד רק לא עליהם..

יש לציין גם שאני ילדה ביישנית, אבל זה לא קשור, זה קורה ככה גם בבית שלי אותו דבר, עם המשפחה שלי שאני הכי פתוחה איתם ויש לי ביטחון עצמי..
וגם שמתי לב שזה קשה יותר באור יום מאשר לילה,
משום מה בלילה אני מרגישה יותר ממוקדת ומרוכזת ופחות כאב עיניים אבל עדיין זה קיים רק פחות,
וביום אני פשוט משתגעת, אני לא מפסיקה למצמץ ואני לא מבינה כלום ממה שאני רואה.. ומה שעוד יותר הורס זה שדווקא באור יום אני מרגישה יותר כאילו יש לי ערפל בעין ובלילה זה פתאום כאילו נעלם ואני רואה יותר טוב..

אני חייבת לציין גם-אם זה קשור, שעברתי אירוע מוחי (דלקת קרום המוח)
ואולי זה קשור זה לזה כי הכל התחיל מאז, ואולי אני לא יודעת ולא מבינה בזה אבל יכול להיות שהאירוע המוחי פגע לי באיזור העיניים?

בבקשה תעזרו ומי שיכול לייעץ או לתת לי תשובה אשמח מאוד!