אני בחורה רגישה, ולפעמים קשה לי להתעלם ממה שאנשים אומרים. יש דברים שאני לוקחת מאוד בקלות, אבל יש דברים שאני ממש מתעצבנת מהם (כשמתערבים לי בחיים, מעקמים פרצוף על התנהגות מסוימת שלי, וזלזול). לפעמים אנשים לא מבינים את הצד הפגוע שלי, ומתחילים לומר "ואו.. את ממש רגישה, יותר ממני.." כשבכלל לא כך הדבר. אני יודעת לקחת דברים בפרופורציות, אבל הם לא חווים את העצב והתסכול שחוויתי באותו הרגע, אז גם לא יצליחו להבין מאיפה זה מגיע.
אז מה מפריע לי בעצם?
כשאנשים שאני מכירה פתאום פוגשים אותי מטיילת לבד בקניון (כן אני אוהבת לטייל לבד בקניון בלי הפרעות ועיכובים) אז מעקמים פרצוף.. "עם מי את? אל תגידי שאת לבד פה" ואז מסיקים מסקנות: אולי אין לה חברים? אולי כך וכך.. כאילו מה זה הטמטום הזה? זה הורג אותי..
אחד העיר לי על כך שהוא קולט שאני מסתובבת עם אותם אנשים ואם אני בכלל נהנת איתם. זה היה שיא החוצפה לשאול אותי שאלה כזו. מה אתה מתערב? מה אכפת לך? שלא נדבר על כך שזה לא נכון והוא בכלל לא יודע מה עובר עליי ביום יום. מה שעצבן אותי ספציפית שהוא מרשה לעצמו להתערב לי, וזו לא היתה פעם ראשונה! אז פשוט פרקתי בפניו את כל מה שהיה לי בבטן ואמרתי לו..
הוא אמר שההתנהלות שלי עם אנשים היא גרועה משלו, כשהבן אדם הזה אבא של המתוסבכים.
כן, אני יודעת שיש בעיות חמורות יותר לאנשים, אבל אני מרגישה כבר חנוקה מכל המסקנות האלו שאנשים עושים עליי, ואז מעלילים עליי סיפורים.
אני לא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה, אבל בחיי שקשה לי עם כך שמתערבים לי!
איך להתעלם מהם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות