אמא שלי הדבר שהכי חשוב לי, והדבר היחיד שיש לי (כי אין לי חברים ואני לא טובה בחברה ובכל הדברים האלה), זה נראה שהיא לא רוצה אותי בחברתה.
קודם כל כל פעם שכזה אמרתי לאמא שלי שאני באה איתה לאיזה מקום אז בסוף לא הלכנו כי היא לא רצתה, ואז חשבתי שזה סתם צירוף מקרים.. כאילו היא כן הולכת איתי למקומות והכל אבל היא יותר אוהבת עם אחותי השנייה לצאת לבד ושאני באה זה נראה שהם פחות אוהבים. נגיד אני זוכרת שהיא ממש רצתה לפני שבוע ללכת לקניות עם אחותי ולקנוץ משהו ואני עבדתי אז לא יכלתי לבוא ואז אמרתי להם שגם אני באה פתאום היא אמרה שאין לה כוח ושהם ילכו בפעם אחרת. ואז בסוף עבדתי והם הלכו. וגם היה מקרה שאמא שלי ממש שאלה אותי אם אני באה וחקרה אותי ולא הבנתי למה כי פעם היא בכלל לא שאלה וישר אמרה לי לבוא, ועכשיו כל דבר היא שואלת אני לא זוכרת מתי בכלל היא אמרה לי לבוא איתה לבלות או לצאת, ואז שאמרתי לה שאני כן באה היא אמרה בסדר, ואחרי זה אמרה עזבי לא צריך אני אקנה לה ביום שני ואז אמרתי לה יופי ביום האחר אני יותר פנויה והיא אמרה שבסוף היא תלך אחרי העבודה לבד.
זה יכול להראות סתם צירופי מקרים כואבים, אבל שמעתי אותה ואת אבא שלי מדברים שלא נוח לה איתי שהיא מרחמת עלי ושאני מעצבנת ולא נוחה. זה ממש שבר אותי לקח לי כמה ימים לצאת מהדיכאון. לא מספיק שאין לי חברים עכשיו גם זה נהרס,
למה למה אמא למה את עושה לי את זה? מה עשיתי לך? למה אני לא יכולה להיות הילדה שאת גאה ואוהבת אותה?
וגם ששאלתי אותך למה זה קורה, את ישר הכחשת ואמרת שזה לא נכון. וגם אתה אבא.. נמאס לי מהחיים האלה נמאס לי. עד שהכל נהיה טוב, הכל מתהפך.
מה יכול להיות? מה יש לי?
למה גם ההורים שלי לא רוצים להיות בחברתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות