אהלן.
אנחנו משפחה ככל המשפחות, אוהבים מאוד ובעיקר רובנו חושבים ומאמינים בערך המשפחה כעליון. ארע דבר ושתי אחיות שלי בנקודת זמן מסויימת חוו לחצים מכל מיני גורמים במשפחה ומחוצה לה. מתמימות ומחוסר הכרה נכונה את החיים ולמרות אהבה מאוד גדולה ביניהן, נפרדו.
אני משתמשת במילה נפרדו בכוונה כיוון שכל אחת בחרה מסלול אחר, רחוק ומנותק כליל מהשניה. אחת אינה משותפת מבחינתה לשניה ונוצר מצב עצוב של שתי ילדות נהדרות ומקסימות שמאוד אוהבות, שגשר עצום נשרף ביניהן והזמן עושה את שלו ומגלגל אותן עם החיים ובנפרד. וכמו שאתם יודעים, המציאות לפעמים חזקה ומאוד.
כאחותן, אני יכולה לנסות בכל מאמץ שיהיה אבל זה להתחיל להלחם בסכר שנשרף..וזו עבודה.
זה לבנות כגורם שלישי במה חדשה וערכי אמון והכלה שלא בטוח שיקבלו תהודה נכונה בפעמים הראשונות. מה שבעיקר מפריע למצב כזה להיווצר הוא השינוי התודעתי של שתיהן. התירוץ ששתיהן אוחזות בו הוא ילדותי, עיקש ובעיקר נאיבי.
מאוד יהיה קשה להראות להן את המפה הגדולה ולנסות ללמד עומקים של הבנה שיוכלו לבנות את הגשר. כך שזה לא יוכל להסתכם רק בשיחת בית קפה אבל כן נצטרכת הגישה והיוזמה של שתיהן אחת אל השניה והצעד הזה הוא מאוד קשה והחשש שלי הוא שאולי לא אדע להבין מהו העיתוי הנכון והדרך הנכונה.
כמובן שאם לא תהיה לי ברירה אפנה לגורם מייעץ אבל כרגע, כגורם שיכול לתווך, אני מעוניינת כן לנסות. לא ארצה להניח לדבר הזה להתגלגל ולבנות עובדה ששתיהן תמשכנה את חייהן ובנפרד.
זה לא ייפתר מעצמו ולא ביוזמת מישהי מהן. יש פה הרבה אגו ואפלולית שיצרה עננה ענקית ומיותרת.
לכל אחד יש תפקיד במשפחה, נכון? אז התפקיד שלי הוא לקיחת אחריות להנעה בשעת צורך והגענו לשעת צורך לדעתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות