חוויתי פרידה לפני חודשיים, נגמר בפיצוץ מצידו. לאחר כמה ימים שלחתי הודעת תודה קצרה להוריו על שאירחו אותי בביתם (ישנתי רוב השבוע אצלו), זמן קצר לאחר מכן קיבלתי ממנו הודעה שהיה רוצה לדבר על הדברים כדי לסגור הכל בצורה יפה, בחרתי לסרב כי הרגשתי שמבחינתו זה לנקות את המצפון שלו על חשבוני וזה הרגיש לי מיותר, מאז לא דיברנו. מאז המשכתי הלאה "הספר"- הולכת לעבודה, נפגשת עם חברות/ים (אך גם נותנת לעצמי זמן לבד כי מאז ומתמיד אהבתי שגם יש לי זמן להמות עם עצמי), מתאמנת כמה פעמים בשבוע, מחקתי אותו מהפייסבוק והווטסאפ, כותבת לעצמי והולכת לפסיכולוג. מצד שני, אני מרגישה תקועה במקום מבחינה נפשית- כל הזמן רצות לי המחשבות בראש, בעיקר על דברים שהייתי רוצה לומר במידה והיינו מדברים בצורה נורמלית על הדברים ולא מגיעים לפיצוץ שהיה. אני מרגישה שאני לא באמת מצליחה לנתק את המחשבות האלה, או אפילו להוריד מה'מינון' שלהן.. כאילו באיזשהו מקום מציקה לי העובדה שהדברים נגמרו ככה.. ובין היתר מתמודדת עם השאלה האם זה הדבר הנכון או שאולי אני רוצה לחזור.. כל המחשבות האלה מעלות בי את השאלה כיצד אפשר להתמודד עם המצב מבחינה נפשית? אני לא מרגישה שהזמן עושה את שלו אפילו במקצת מהבחינה הזו.. איך מתמודדים עם כל השאלות וההתלבטויות האלה ומגיעים למקום שלם יותר עם המצב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025