שלום לכולם
אני בן 28 וגר עם חברה שלי.אנחנו ביחד עשרה חודשים וממש טוב לנו,מלבד לפעמים מריבות פה ושם
אנחנו רוצים להתחתן אבל יש לי פחד ענק ממה שצפוי לנו
מלא נשואים ואו הורים אומרים לי שאחרי החתונה והילדים זה ממש לא אותו דבר,האהבה נגמרת ונשארים רק ה"הערכה",הפרטנר שלך מפסיק להיות בן זוג והופך להיות "האמאאבא של הילדים שלך".כמו כן הם אומרים ש"כמה אפשר להיות עם אותו בן אדם"?
כמו גם הריצה אחרי הצרכים של הילדים,הדאגות,כל אלו רק הורגים את הזוגיות שמתמוססת לתוך השיגרה האפורה של החיים.
והאמת?יש בזה הרבה היגיון.כמה אפשר להיות עם אותו בן אדם?המון בוגדים,המון מזניחים את הזוגיות שלהם,המון מותשים מטיפול בילדים.זה נראה לי מין דטרמיניזם כזה שאי אפשר להתנגד אליו וסופה של כמעט כל זוגיות הוא כזה.אני כן מנסה לחשוב חיובי ולהגיד שאני האדון לחיים שלי ואם אני לא אעשה מאמצים אז באמת כל העסק יקרוס והכל תלוי בי,אבל אם כלכך הרבה אנשים ש'היו' ונמצאים שם אמרו זאת אולי הם מבינים דבר או שניים.בטוח גם להם היו חלומות,מוטיבציה,אהבה וכבוד שהתמוססו עם הזמן.אני לא רוצה עוד עשר שנים להיות גבר מתוסכל,שחוק,ממורמר ועם אדם שאני כבר לא אוהב אלא רק 'מעריך'.הערכה אפשר לקבל גם מבית הספר. לא רוצה להישאר עם אדם שאני לא אוהב או שכבר ירד לי ממנו ואני איתו רק "בגלל הילדים".
זה מפחיד אותי פחד מוות,אני לא רוצה לחיות ככה,זה מכניס אותי לחרדות ולמחשבות לא טובות ואני ממש לא רוצה להיות שם.
כי אני כן רוצה להיות בזוגיות טובה ובריאה.
אודה לכל עצה מבעלי הניסיון ב'תחום' :)
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות