ללכת לפסיכולוג? אני מרגישה מפוצצת מלשמור בבטן ולהסתיר

היי AskPeople, מקווה שתפרסמו את זה

אוקיי אז אבא שלי נפטר לפני 9 שנים. זה סיפור די ארוך אז אני אדלג על הרוב...
הוא נפטר כשהייתי בת 5, ורק לאחרונה אני ממש חושבת עליו. אני בקושי זוכרת אותו, יש לי בערך 2 תמונות בראש של רגעים איתו (ולגבי תמונות אמיתיות איתו יש לי מעט). אף פעם לא דיברתי על זה עם מישהו, רק עם אמא שלי (היא עובדת סוציאלית במקצועה) וגם זה בקושי, הייתי משקרת לה ואומרת שאני בסדר כי לא אהבתי לדבר על הנושא.... בקיצור הדחקתי את זה כל השנים.

השנה האחרונה הייתה ממש נוראית מבחינתי. אמא שלי והבן זוג שלה (שהיו 3 שנים ביחד) נפרדו, ונכנסתי לסוג של דיכאון, אחרי חצי שנה הם חזרו וכרגע אני די שונאת את שניהם בלי סיבה.
הפרידה של שניהם עוררה בי התעניינות על אבא שלי ועל כל הנושא. פתאום שמתי לב שאני לא ממש יודעת איך הוא נפטר, שאני לא ממש זוכרת אותו, שלא הלכתי לקבר שלו כבר מעל 6 שנה ועוד...

אני מרגישה ממש נורא עם עצמי שאני לא זוכרת אותו, סוג של תחושת אשמה נוראית שעושה לי כאב בטן נורא. אני נזכרת כל פעם מחדש את ההרגשה של לספר לילדים מהכיתה (כשעליתי ליסודי ולחטיבה) על זה שהוא נפטר, על המבט השופט, המרחם או סתם מבט רע. אני פשוט מרגישה רע. אני מרגישה כל כך מתוסכלת שאין לי שליטה על החיים שלי, על אבא שלי, על הבן זוג של אמא שלי ומשפחתו.

בנוסף הייתה לי בעיה של תלישת שיער (כיתה ג- כיתה ו) והשנה זה חזר ואני מסתירה את זה... אני חושבת שזה בגלל שאני לא יודעת איך להתמודד עם הכל וכבר לא מבינה מה אני מרגישה...

אה ולגבי אמא שלי ובן זוגה, אני בלחץ כל פעם שהם רבים על משהו, אפילו על הדבר הכי קטן, כי ברגע שהם יפרדו גם אני אפרד ממנו ומכל המשפחה שלו (שממש התחברתי עליה).

את כל זה אני שומרת את לעצמי.

אני מרגישה מפוצצת מלשמור בבטן ולהסתיר. אני רוצה פשוט לשחרר את הכל.
חשבתי על ללכת לפסיכולוג, אבל אני מתביישת לבקש מאמא שלי, ואני חושבת שגם אם אני אלך אני פשוט אשב שם ואשתוק. לרוב אני פוחדת לספר דברים כי אני לא רוצה שישפטו אותי או שיחשבו שאני משוגעת...
אני כבר לא יודעת מה לעשות...

אני ממש מצטערת שזה ארוך... מקווה שתקראו ותבינו אותי ותייעצו לי בתגובות(: