למה כל כך קשה לי למצוא מישהו? מיואשת

היווש אני בת 21,והקשר היחידי והכי ארוך שהיה לי,היה לפני כחודש עם מישהו שהכרתי דרך אתר היכרויות,זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שנרשמתי לשם,לפי הפרופיל שלו הוא היה נראה מושלם השיחות בווטצאפ זרמו מאוד,ואחרי כשבוע החלטנו להיפגש.אני גרה באשדוד והוא גר בראשון לציון,כשנפגשנו ישבנו לאכול הכל היה נהדר בהתחלה שנינו התביישנו אבל לאט לאט השיחות התפתחו,אחרי זה נסענו באוטו שלו,עצרנו באיזשהו מקום והתחלנו לדבר לאט לאט בדיבור ראיתי בן אדם ממש שונה ממה שהכרתי עד עכשיו,בן אדם מאוד מאוד שלילי שלא מאמין שהחיים יכולים להיות טובים הוא היה מאוד מיואש מהחיים הוא חייל בקבע אז ניסיתי להבין אותו וניסיתי לעודד אותו כמה שיותר,אני גם לא אחת שחושבת שהכל רק ורוד בחיים אבל כן צריך קצת שמחת חיים,ניסיתי לדבר איתו וקצת לעורר אותו אבל בלי הצלחה הוא היה נעול על זה שהחיים גרועים ואכזריים אליו ואין לו מה לעשות הוא כבר בן 23 וזה לא הולך להשתנות,ניסיתי להעביר את הנושא קצת להצחיק אותו אבל זה לא הועיל הזכרתי לו שהוא תמיד יוכל לדבר איתי ולא משנה מה עובר עליו ויעבור עליו,אחרי זה עברנו לדבר קצת על המוזיקה שהוא אוהב ולאט לאט הוא התחיל ללטף לי את השיער ומה שהרגשתי זה די בהלה, כי בכל זאת מישהו ראשון שאני יוצאת איתו ועוד מאתר היכרויות ואחרי השיחה שלנו די נכנסתי בעצמי לדיכאון ודי נסגרתי כזה וממש רציתי להיות פחות סגורה אבל לא הצלחתי נכנסתי למגננה משהו הזוי שלא חשבתי שיקרה לי כי מאוד רציתי כבר להתנשק,הייתי בטוחה שזה יבוא לי די בקלות אבל זה בכלל לא,אפילו שנכנסתי למצב הזה ניסיתי שהכל יראה כרגיל ודי קיוותי שהוא לא ישים לב חוץ מחיבוק די ארוך לא קרה כלום, ואחרי זה הוא החזיר אותי לבית.לאחר מכן המשכנו לדבר בווצאפ והוא סוג של התהפך עליי אמר לי שאני לא מנסה שניפגש הרבה וזה לא הגיוני ככה וכשיש לי בן זוג אני צריכה לתת 100 אחוז מעצמי,וכן ניסיתי לתת מאה אחוז מעצמי בכל זאת זה קשר ראשון שלי אמרתי שהוא צודק אני צריכה לדבר איתו יותר בווצאפ ובטלפון וכך עשיתי עד ששמתי לב שאת כל השיחות שיש לנו אני מתחילה ברמה כזאת שאפילו בוקר טוב הוא לא מתחיל אז ניסיתי לראות יום למחרת אם אני לא שולחת הודעה מה קורה וראיתי שהוא לא שולח כלום והגיע כבר הערב ואני ויתרתי לא רציתי יותר להילחם על קשר שכזה די נפגעתי ולא הבנתי מה לא עשיתי טוב שלא מגיע לי, אפילו הסבר ללמה הוא לא מדבר.הייתי קצת עצובה כמה ימים אבל אחרי זה התגברתי והרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי,אני באמת שכבר לא יודעת מה לעשות לכל החברות שלי יש חבר אני היחידה שאף פעם לא היה לה מרגישה כבר לא טוב עם עצמי ואני יודעת שאני נראית טוב לא מושלמת אבל נראית טוב,מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר עוד שנה מתחילה לימודים במכללת לוינסקי בתואר של חינוך מדעים וכולן אומרות ששם בטוח אני אמצא בן זוג לחיים אבל מה אם אני לא אמצא אני תמיד אשאר לבד עכשיו אני בתקופה שאני מרגישה כל כך בודדה שכבר דיי אין חשק לקום כל בוקר יש לכם עצה בשבילי מה לעשות כי אני די מיואשת ואני בכלל לא בן אדם שמתייאש מהר