הבדידות רודפת אותי לאן שלא אלך.
אני מבודדת חברתית ולא מצליחה אפילו ליצור חברויות חדשות במסגרות כמו לימודים או חברויות שמחזיקות מחוץ לעבודה.
כשכולם שואלים על איך היה השישי אני מנסה לברוח כמה שיותר מהר כי אני לא מסוגלת להגיד להם שאני כל הזמן יושבת בבית. כשכולם מדברים על זוגיות ודייטים או נישואין אין לי מה לתרום לשיחה. אין לי אף אחד.
איבדתי את החברים היחידים שהיו לי לאחר שנפרדתי מהאקס כי מסתבר שהם העדיפו את "הצד שלו" ומאז אני לבד. כל הזמן.
הכישורים החברתיים שלי שואפים בערך לאפס, אני נלחצת אפילו אם מישהו מסתכל עליי. מעיפה כל מי שבכלל מתחיל איתי. אני לא עושה את זה בכוונה, כבר לא יודעת איך לתקשר עם אנשים פשוט.
מרגישה כבר הרבה זמן שאני צריכה פסיכולוג כי ברור לי שהבעיה היא בי ואני לא יודעת איך לסדר את זה או מה לעשות כדי לשנות את המצב שלי אבל המחירים פשוט אסטרונומיים לסטודנטית שמחזיקה את עצמה כלכלית לבד אז וויתרתי ואני חושבת שהמצב שלי מדרדר. אני מאבדת מוטיבציה לעשות הכל. אני רוצה חיים נורמליים. לצאת, לטייל, לחוות דברים חדשים, לצחוק, להיות בחברה טובה.
כמה לבד אפשר להיות בעולם הזה? אני חושבת הרבה על כמה נחמד זה יהיה פשוט לא להתעורר.
איך חיים ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות