הורי פוגעים בי שוב ושוב ונמאס לי, איך להתנתק מהם?

חברים אני נורא נסער עכשיו, אני חייל משרת בסדיר כנהג בוס יומיות. 
אני פשוט כל יום צופה מהצד בהורים שלי ובתנהלות הלא תקינה של הבית שלי וכואב לי. כואב לי בגלל היחס השונה של ההורים כלפי.
למה תמיד שיחות איתי צריכות להסתיים בקללות, למה תמיד שיחות איתי צריכות להסתיים בתשובה לא.
אני תמיד נחמד תמיד נהנה לשתף את ההורים תמיד רוצה להתייעץ.
אז למה למה היחס שלהם כלפי ככה!! זה משגע אותי, השוני בין היחס אלי ליחס אל האחים שלי.
ויודעים מה אני מודה אני פשוט מקנא אוכל את הלב.
אני מודה שגם אני לא בסדר. אבל רבאק זה ההורים שלי למה הם פוגעים בי ככה. כל פעם שאני רק מעלה את הנושא הזה של היחס השונה. ומנסה לדבר איתם, הם ישר צועקים ואומרים שהבעיה בי. אבל זה לא נכון! זה באמת לא נכון ואני בטוח בזה, ניסיתי להשתנות. היה תקופה שפשוט הבלגתי, ושום דבר לא השתנה אותו דבר.
היה תקופה שהמפקד שלי התקשר להורים שלי כי רציתי להעהור לגור אצל סבתא והוא גילה את זה. ואז למשך שבוע היא הייתה צבועה. אמא שלי התנהגה כמו מתוקה בצביעות ואז זה שוב נגרר אחרי שבוע.
היה תקופה שפשוט לא דיברתי איתם הייתי קם ופשוט לא פונה אליהם. אני היחיד שסבל מזה, הם נהנו מזה להפך ואני בטוח.
זה מעליב פוגע והורג אותי מבפנים, די אני רוצה להתגבר על הצורך שלי בהם להיות עצמאי לחלוטין. לא לפנות ולא לדבר איתם.
אני חושב שהם אפסים שלא יודעים כמה הם טועים!
אתם בטח שואלים למה אני לא יוצא לחברים, כי אני פחות מתחבר לאנשים בתקופה האחרונה, זה נורא קשה לי. אני אדם מאוד סגור וזה דורש ממני יותר מדי. יש לי חברה אני בא אליה מדי פעם לשבתות. אבל ללכת אליהם המון כדי לברוח מהבית זה לא פתרון וגם לא נעים.
ותסלחו לי אם אני יוצא שחצן, אבל תחסכו את האמירות של: "זה ההורים שלך כבוד". או כל מיני שטויות. אני נורא מודע לעצמי והם פשוט לא מגיע להם בן כמוני. אני באמת מודע לעצמיואני יודע שפשוט הם טועים אני חשבתי על הכל וזה פשוט האופציה היחידה! כי באמת הם לא מעריכים ועזבו הערכה יחס אנושי. בא לי לברוח! זה הרבה זמן כבר ולא משתנה וכל פעם מחדש שיש איזה מין מקרה אני מרגיש מחדש את ההרגשה הנוראית הזאת.
מה אני יכל לעשות כדי להיות יותר עצמאי ולא להצטרך אותם פשוט?!
מה אני יכל לעשות כדי לשנות לעצמי את האהבה כלפיהם? ושלא יכאב לי כי הם לא שווים את הדמעות.
זה פשוט הפעם המאה שזה קורה ונמאס...