בבית ספר לא היו לי חברים באמת, היו כאלה שהקשר התנתק כשסיימנו ללמוד.
בלימודים הכרתי חברה טובה שהיינו ביחד תמיד אבל שתינו עסוקות בעבודה וגרות רחוק אחת מהשנייה ואנחנו לא ממש שומרות על קשר.
הבעיה היא אצלי, מאוד קשה לי להכיר אנשים ולהיפתח. בהמשך גם קשה לי לשמור על הקשרים האלה. חוץ מזה אני כן עושה מאמצים להתחבר לאנשים (חברים של משפחה וכו׳) ואני מצליחה אבל לא נוצרת חברות אמיתית.
באמת אני חושבת שאני בסדר, חוץ מהבעיה שקשה לי להתחבר ולהפתח בפני אנשים. היו גם פעמים שאני בחרתי להתרחק מאנשים כי הראש שלי היה בכיוון מסויים והרגשתי שאחרים נשארו תקועים באותו מקום (למשל מדברים רק על צבא למרות שהשתחררנו לפני כמה חודשים ושנים)
לדעתי זו גם הסיבה שאין לי זוגיות. יצאתי עם בחורים כמה פעמים והיה מישהו שיצאנו במשך כמה חודשים אבל זה לא היה זה, לא התאים לשנינו.
עוד מעט אני שוב מתחילה לימודים שזו התקווה שלי להכיר חברים ויכול להיות שגם אשכור דירה קרוב ללימודים שזה גם יכול לעזור לי.
אני חושבת מה יקרה כשאני אכיר מישהו. זה מרתיע שאין חברים?
גם סתם חשבתי שבעתיד אני אתחתן, מי יבוא?!
אני נראית סבבה, נחמדה, מצחיקה, בעלת חוש הומור..אני מנסה להיות חברותית עם אנשים אבל זה תמיד מגיע לנק׳ מסויימת ושם זה נעצר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות