שלום לכם אנשים מדהימים,אתחיל בכך שאתם עושים עבודת קודש כאן.לגמריי!אתם גורמים לאחרים לחיוך ותקווה לחייהם.אתחיל בבעיה שלי.
אני עוד מאז שאני זוכרת את עצמי.תמיד תמיד לא ידעתי איך לתנהל בחברה,גם בגן תמיד מצאתי את עצמי לבד,תמיד מצאתי שהיו חברות שבוגדות בי,תמיד הרגשתי בדידות נוראה גם בתור ילדה.כיום לאחר 17 שנים אני עדיין באותה התחושה.כל חיי זו הייתה התחושה.יש לי חבר שנה וחצי והוא מדהים.כל כך טוב אליי וסבלני ומקסים,אך אני מתביישת בכך שאין לי חברים והוא בטוח שיש לי.הוא תמיד אומר לי -בואי נארגן ערב בכיף עם החברות שלך והחברים שלי,אך אני כל כך מתביישת שאיין לי מה להציע מבחינה חברתית ואני פשוט אומרת לו שלכולן יש חבר או עסוקןת.אני בטוחה שהוא מבחין בכך אך הוא לא אומר לי כלום.בנוסף לכך אני חיה בחברה מאוד תקועה ולא זורמת.מאוד ביקורתית אחד כלפיי השני ואני לא כזו.זה נורא מעציב אותי הבדידות הזאת וחבר שלי ואני לא יוצאים לשום מקום למרות שאני מדברת איתו לפעמים זה לא עוזר וקצת מעיק עליי שהוא קמצן.בקיצור אין תקווה לחיי.אני בבדידות נוראית וסגורה בתוך עצמי.אם אני לא שולחת הודעה או מדברת אף אחד לא יעשה זאת במקומי.אני אשמח לעזרה או התייעצות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות