לפני קצת יותר משנתיים נכנסתי לדיכאון רציני וקשה בעקבות זה שחבר שלי עזב אותי אחרי כמעט 5 שנים שהיינו יחד , במשך השנתיים האלה הסתגרתי רק בחדרי וכמעט ולא יצאתי מהבית חוץ מלבית ספר למשך כמה שעות קטנות ומיד חזרתי הבייתה. הרגשתי מאוד רע ובכיתי כל הזמן חשבתי לפעמים על התאבדות ומיד שללתי את זה. לאחר כמעט שנתיים שלא יצאתי בכלל מהמיטה והתמלאתי בכי , מירמור ורחמים עצמיים.
במשך השנתיים האלה הורי נזכרו שיש להם עוד ילדה והדבר היחידי שהם עשו זה להטיל עליי מטלות ובלי ברירה וכוח צייתתי לזה "כמו ילדה טובה" היום לאחר שנתיים אני מרגישה שבזמן האחרון בעקבות המקרה הזה אני סובלת מדימוי עצמי מאוד נמוך ויש לי חוסר בטחון גבוה , ואני בוכה מכל דבר נהייתי יותר רגישה ממה שהייתי ונהייתי כמו עלה נידף שרק מחכה לנס ולמשהו בשביל לתקן את המצב הקשה שנגרם הורי תמיד אומרים לי מה יהיה איתך בסוף? איך תסתדרי בחיים?
כשיהיה לך חבר אני לא יגיד לו שאת עצלנית ואדישה!
כן במהלך השנתיים האלה נהייתי יותר סגורה והשמנתי מלא אני בכיינית ברמות מטורפות עד כדי כך שאם מישהו יגיד לי דפוקה אחת אני יבכה מולו , נהייתי אדישה ועצלנית אין לי חשק לכלום והורי כל הזמן חופרים לי ואומרים לי מה יהיה איתך בסוף וכל מיני דברים.
אני חייבת לציין שבמהלך השנתיים להורי לא היה אכפת ממני ומשאני בדיכאון רק כיבכול "שהבראתי קצת" ושפה ושם הזכרתי בפניהם שהייתי בדכאון רק אז הם כיבכול התעוררו אבל עדיין המצב בינינו מחורבן!
מה לעשות במצב כזה כשעוד 5 ימים אני מתגייסת?
מרגישה מאוכזבת מעצמי וחוסר הביטחון נמצא בתחתית והבייכנות לא נפסקת! האם אפשר לצאת מהדיכאון הבלתי נפסק והבכי מזה שאני נפגעת מכל פעם מחדש???
בבקשה עצות אני זקוקה לזה כל כך!!!!!!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות