היי
יש לי חברה שנורא קשה לה מבחינה נפשית, שונאת כל חלקיק שבה, חושבת שכולם שונאים אותה, דימוי עצמי בריצפה, גם עבר עליה לא מעט והיא לא ממש טובה בהלתמודד עם זה. ממש לא טובה בלהתמודד עם זה. היא כל יום בלחץ תמידי ובדיכאון ובהכחשה ובהדחקה ובכל הדברים האלה ביחד.
אני שם לידה כדי לחבק אותה, כדי להקשיב לה, גם כשהיא מדבר על זה שבה לה להרוג את עצמה (אל תדאגו דיברתי עם גורמים וזה, יודעים על זה)
קיצר שעות על גבי שעות של התכתבויות שבהן היא מספרת לי על גמה שהיא שונאת את עצמה ועל כמה שלאף אחד לא אכפת ממננ ושהיא גרועה וסתמית ומכוערת ואני כמובן מנסה לשכנע אותה שיש בה מלא דברים וכו.
שעות של התווכחויות שאני לפעמים מרגישה כמו אמא כשאני אומרת לה.לא לעשות משהו כדי לא לפגוע בעצמה וכשאני לוקחת צעד אחורה זה גם לא טוב לה.
אבל בעיקר הרבה תשומת לב אליה ולהיות שם בשבילה פשוט, ולפעמים זה מעיק כי הפכתי לדמות מאוד חשובה ומרכזית בשבילה. אם אני לא אענה לה שניה היא תחשוב שאני שונאת אותה ותשנא את עצמה ותהיה בלחץ מטורף.
וזה הופך להיות יותר ויותר מעיק, כי ככל שאנחנו מתקרבות מצד אחד זה עוזר לה להרגיש יותר טוב,.עוזר לה שיש מישהו בשבילה ומצד שני יותר מכביד עלי. אם בא לי קצת זמן לעשות משהו שהוא לא להתכתב איתה אז אני לוקחת בחשבון שהיא תעלב ממש ותחשוב שגם אני שונאת אותה ותרצה לפגוע בעצמה.
וגם אם סתם יום אחד אני אהיה טיפה עצובה אז אוטומטית גם היא.
היא גל הזמן רוצה.להיות איתי ולוקחת לי מהמרחב, אבל אני לא יכולה פשוט לעזוב, זה יהרוג אותה. פשוטו כמשמעו.
אבל באיזשהו מקום אני פוחדת שבזמן שאני שם בשבילה אני פחות שם בשבילי
אני יודעת שכתבתי את זה ממש ארוך ולא מנוסח טוב, ככה יצא.
מקווה שתוכלו לעזור ותודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות