היי חברים,
אנסה לספר בקצרה (:
אז ככה, אני בחיים לא התמסכנתי, בחיים לא ריחמתי על עצמי, וברור לי שיש אנשים במצב גרוע יותר ושצריך לקחת הכל בפרופורציות.
אבל, לאחר תקופה מדהימה של סיום התיכון וכל המסביב, עברו כשנתיים והגעתי לתקופה שאני מגדירה כשפל מכל הבחינות, הייתי מתמודדת ואני מתמודדת עם כל אחד בנפרד כבר תקופה לא מועטה, אך קצתי בכך וגם אני מרגישה שזה מתחיל להשפיע על תחומים שזה לא אמור להשפיע עליהם.
צבא : במקום משעמם ביותר, אנשים מועטים ומבוגרים בלי אף מכנה משותף או חבר לשיחה, תפקיד שלא מייצג שמינית מיכולותיי ( יש לי ups and downs בקשר לזה ). אין לי כרגע אפשרות לעבור או לשנות את המצב, בעיקר מחכה לשחרור.
מצב חברתי : בקנטים. יש איזה 2 חברות לצאת מדי פעם, אך חברה אמיתית אין.. הייתי מאוד רוצה חברות נוספות, אך אין שום מסגרת להכיר בזמן הקרוב..
מצב זוגי: אחרי התאהבות חד פעמית בבחור לפני כשנה וחצי. מאז יצאתי( לא הרבה כפי שאני רגילה ) אך שומדבר לא התפתח למשהו משמעותי או ממושך.. הן בגללי והן בגללם. שוקלת להפסקה רצינית
תודה למי שהגיע עד לפה. אני מבינה שהרוב לשינוי הוא בידיים שלי. אבל לא ברור מה מונע ממני להתחיל את השינוי, ואיך?! אני עושה ספורט, אני עם משפחתי, אבל זה לא באמת דברים משמעותיים. למדתי עד לא מזמן לפסיכומטרי ועשיתי פה ושם דברים. אבל הריקנות לא עוזבת אותי. באמת אשמח לשמוע מצבים דומים ואיך התגברתם אם בכלל?..
אני לא חושבת שזה מצב קשה מדי, אבל הורגלתי לחיים הרבה יותר מסודרים, מוגדרים, ששם כיכבתי והצלחתי בכל מה שנגעתי בו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות