אני מרגישה שונה ומרגישה רע עם זה. יכול להיות שיש כאן משהו?

אני שונה בהרבה דברים וזה לא בהכרח רע בעיניי, אני אפילו אוהבת את זה. אבל יש דברים מסוימים שאני מרגישה חריגה בצורה מרתיעה, זה אחד הדברים שמובילים אותי לשנאה עצמית כל כך עמוקה, למרות שלא רק הדברים האלה.
אני מדברת כרגע על איך שהגוף שלי נראה, ההתנהגות שלי בתוך החברה או עם בן אדם, הבעות הפנים שלי, אופן הדיבור שלי... אני מרגישה שמהבחינות האלה אני שונה מאוד, באופן מוזר. אני מרגישה חריגה. ולא כמו כולם. ברור שכולם שונים אחד מהשני. אבל יש קו שמחבר את הדמיון בין כולם, שמהבחינות האלה. ואני מרגישה שאני מחוץ לקו הזה.
גם לפי תגובות של אנשים מתקשורת איתי, אני מרגישה שהם חושבים שאני מוזרה. ואני מקבלת לפעמים מבטים.
אני לא עד כדי כך שונה שאפשר לשייך אותי לקטגוריה מסוימת שממש מבדילה אותי מאחרים, אבל אני כן שונה בצורה שגורמת לי להרגיש את זה כבר 4 שנים, ורק עכשיו אני מצליחה להסביר יותר מדויק מה אני חושבת ומרגישה. ומספיק שונה מהבחינות האלה בשביל לתת רושם כזה בדיוק על אחרים. יש לי משהו.
לא דיברתי על זה לעומק עם אף אחד, אבל כדי לראות מה חברה שלי תגיד על זה, אמרתי פעם בצחוק (למרות שברור לי שנשמעה בטעות הרבה רצינות באמירה הזאת) שאני פגומה. ואותה חברה (שמרגישה מעליי באופן מרגיז, ושמה לב שאני רצינית לגבי זה ופחות התייחסה לזה בנימת צחוק) אמרה שיש אנשים פגומים פחות ואנשים פגומים יותר. היא הרגישה משועשעת מזה שאמרתי את זה למרות שניסתה להסתיר את זה.
וגם, כשלא ידעתי מה ההגדרה של אוטיסט, אמרתי לה שאני מרגישה אוטיסטית ומוזרה (אני יודעת עכשיו, סלחו לי. ואני לא באמת עונה על ההגדרה הזאת), והיא אמרה שהיא יודעת את זה ו"מקבלת אותי כמו שאני" (נו באמת.).
וחברה אחרת פעם אחת העירה לי שנראיתי לרגע כמו אוטיסט שהכירה.
ככה שברור לי שהשוני הזה נראה לעיניי אנשים אחרים. לא רק בגלל מה שאמרתי הרגע. עם זאת אני לא עד כדי כך שונה ואני באיזשהו מקום כן מסוגלת להשתלב בחברה (למרות שאני לא, בגלל חרדה חברתית). לפעמים אני מרגישה "כמו כולם", שאני נכנסת לאותו קו הדמיון שבין האנשים, מרגישה "נורמלית" יותר. ולפעמים פחות. לפעמים הרבה הרבה פחות. לפעמים אני מרגישה פשוט שונה וחריגה.
יש לציין שבעקבות ההרגשה הזאת שהתחילה מלפני 4 שנים בערך, התחלתי לנסות להיות מודעת לעצמי באופן אובססיבי, במשך כל הזמן, בגלל הפחד מהחריגות הזאת. הפחד מלעשות תנועה או הבעת פנים ממש מוזרות, בגלל שמבנה הפנים שלי עצמו הוא קצת מוזר ולא הכי "יפה", ובגלל שיש לי נטייה לשקוע במחשבות ואז אני מאבדת מודעות עצמית וסביבתית- הבעות הפנים שלי גם יכולות להשתנות כשאני חושבת על דברים שונים. יש לי חוסר שליטה בלחייך, לפעמים דברים מסביב או מחשבות גורמות לי לחייך ואני לא יכולה להפסיק ולשלוט בעצמי, לפעמים עד כדי אפילו לצחוק. ולפעמים זה פשוט לא מתאים, נראה מוזר ולא קשור. בחיוחד אם החיוך עצמו נראה מוזר. ובכללי יש לי הבעות פנים מוזרות לפעמים. ואמירות מוזרות לפעמים.
וכל זה גורם לי להרגיש באמת רע.
האם כל מה שדיברתי עליו עכשיו יכול להעיד על משהו? יכול להיות שיש לי משהו?
אני לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד.