נמאס לי להיות התלמידה ה"מטומטמת, המאיימת, הערסית"

לפני שכולם פה שופטים אותי ואומרים לי את קטנה מידי אוי לאן הגענו וכאלה בבקשה תחסכו..
[זה ארוך אז תודה לכל מי שקורא]
אז לפני שנתיים וחצי (כיתה ה) ההורים שלי התגרשו, אף פעם לא אהבתי לבכות, לצאת חלשה, לא אהבתי שמרחמים עליי.
תמיד הייתי אומרת טוב, זה בסדר מבחינתי. וזה נכון, לא הייתה לי בעיה עם הגירושים אבל חודש אחרי שהם נפרדו התחילו ריבים, קללות, סכסוכים, צד מול צד ועוד עירבו את המשפחות. התחילו להסית אותי ואת אחי הגדול.
תמיד הייתי נכנסת לחדר ובוכה בשקט.
זה הגיע למצבים שבשעה 2 בלילה היו משטרות, ההורים תבעו אחד את השני, ניתקו חשמל ומים אחד לשני.
הפסקתי להשקיע בלימודים. הייתי יושבת שעות על הטלפון, מנסה להתנתק מכל המהומה בחוץ.
לא עשיתי שיעורים, התחלתי להבריז, להתחצף למורים.
בכיתה ו, בכלל לא למדתי. אני ועוד חברה עשינו רק בעיות, קיללנו את המורים בפרצוף ועוד המון בעיות.
סוף שנה לפני חטיבת ביניים היה צריך להביא פתק מההורים שהם מאשרים למורה לדבר על הילד. לא הבאתי, רציתי להתחיל את השנה בלי שום דעות קדומות מהמורים. רציתי לשנות את הגישה שלי, לחזור להיות תלמידה טובה ומשכילה, שמביעה עיניין בכל דבר. מזל שלא נתתי את הפתק. רצו להעביר אותי לבית ספר לבעייתים.
תחילת כיתה ו, בשבוע הראשון השקעתי, ואז פשוט בלי שום סיבה חזרתי לאותו מקום, אותו הרגל.
קיללתי, התחצפתי..
ניסיתי לעשות שוב שינוי. אבל לא הצלחתי..
משעים אותי, כועסים עליי, מתלוננים עליי. אמרו לי שבסוף כיתה ח (עוד שנה) יעיפו אותי אם אני אמשיך ככה.
מרוב דיכאון עם כל המשפחה, הבית ספר וכל מה שקורה מסביבי התחלתי לעשן. (חשוב להדגיש, לבד. לא היה איתי אף אחד, אף אחד לא ידע... לא מלחץ חברתי בסהכ).
שוב, החלטתי להשתנות. זרקתי את הסיגריות, את הקליפרים והמציות, פתחתי את השיעורים. אבל שוב לא הצלחתי. לא הצלחתי לשבת בשקט למשך עשר דקות.
אני רוצה להשתנות. עם הסיגריות הפסקתי אבל אני לא מצליחה לשנות את הגישה, את ההשקעה שלי בלימודים, נמאס לי להיות התלמידה ה"מטומטמת, המאיימת, הערסית" (לא שאין לי חברים אני יחסית די מקובלת אבל כולם אומרים לי יערסית, ימאיימת, מפגרת {בקטע רציני לא למטרת העלבה}. יש לי יכולות, אבל אני לא מצליחה לממש אותם. אני מאוכזבת ממה שאני, ההורים והמשפחה מאוכזבים ממני. מה אני עושה?.
תודה לעוזרים ולכל מי שהגיע עד לכאן, בבקשה לא לשפוט אותי..