הבן הגדול שלי נהרג בתאונת אפנוע טיפשית...זה ריסק אותי ואת משפחתי לחתיכות...זה קרה ביום שישי ...וכל יום מאז ....למעלה משש מאות ימים ...אני חיה את היום הנורא של ההודעה...ביום שישי בבוקר אני קמה עם הידיע ה וכל רגע שעובר ...הנה עכשיו הוא קם הנה עכשיו הוא אוכל ,הנה עכשיו הוא שולח לנו באואטס אף את התמונה עם החליפה החדשה ...והנה זה קורה ואני מקבלת ההודעה...הצרחות שלי ,הבן הצעיר שזורק את עצמו על הרצפה,בעלי שנכנס בריצה עם הקניות, ועומד להתמוטט...הנסיעה המטורפת עם בכי ללא הפסקה לתל אביב בעזרת גיסי המדהים ואחותי,הפגישה עם שני הילדים הנוספים שלנו והאישה שלו ,שהיו נשואים פחות משנה....אין יום מאז שאני לא חווה את האסון הזה מהבוקר ועד הלילה ,ובלילה ,גם בלילה אני יודעת...גם בחלומות אני יודעת מה קרה...ואני לא יכולה יותר להיות לבד ,כשאני לבד בהליכה ,ברחוב ,בדרך לעבודה הדמעות זולגות חופשי ,אני כל הזמן צריכה להיות עם אנשים (שלא יודעים)
אני בוכה כשאני מביטה בבעלי הכבוי בילדים שלי הכבויים. .... מרחמת ועליהם... ועלי..
והמשפחה התפרקה,....האיזון הופר,....אין יותר שמחה ...אין יותר ארוחות בשבת בבוקר בגינה...בכלל אין יותר ישיבה בגינה...זה היה המקום האהוב עליו...ה״צימר״כמו שהיה מספר לחברים בעבודה כשהיה מגיע אחת לשבועיים...
שאר הילדים לא מגיעים יחד יותר ובעצם בקושי מגיעם..הוא היה הדבק הדואג השואל המלכד
המשפחה הקרובה וגם המורחבת....והגעגוע האין סופי,והידיעה שככה זה ימשך עוד יום ועוד יום עם הכאב הזה ...עם החור הגדול בתוך הלב ...עד שנמות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025