רוצה לשתף אתכם במה שקורה לי. מקווה שלא תשפטו

היי אסק פיפול.. הסיפור הזה הוא מורכב קצת. אני מודעת שזה קורה לפעמים לכל נערה/בחורה. ואולי תגדירו שהמצב שלי הוא בסדר. אבל אני מרגישה שכל העולם החליט ליפול עלי.
אני הייתי חסרת ביטחון המון זמן, ועד לפני שהדבר הזה קרה לי הביטחון עלה לי. יצאתי לעבוד, דיברתי עם אנשים. הסביבה שלי תמיד אמרה לי שאני מוגדרת "יפייפיה וטהורה" מבחינת חוץ וגם מבפנים. התחילו איתי אבל זה לא כזה שינה לי כי תמיד אמרתי שבנים הם צעירים ולא חושבים על קשר רציני עם מישהי. אבל לאט לאט התחלתי לעבוד על עצמי בזכות הבן זוג שהיה לי. אף פעם לא היה לי חבר ולא קשר רציני מה שאומר לכם שהוא האהבה הראשונה שלי ואולי עכשיו האחרונה.. יצאנו 7 חודשים. ואחרי חצי שנה איתו, הרגשתי שאני לא מפחדת מכלום שהכל בסדר איתי. היה לי קשה מאוד לסמוך על אנשים ועליו הצלחתי לסמוך בכל דבר. למרות שבקשר איתו היה לו אובססיה אלי הוא לא הסכים לי להתאפר לא ללבוש טייץ אפילו או לעשות פן וכן גם לחטט לי בטלפון. קיבלתי על זה עצבים והחלטתי שלא מתאים לי שיהיה לי מישהו שיגיד לי מה לעשות ואיך להתנהל עם החיים שלי. אני בת 18 ויש לי הורים שחינכו אותי ואם האיפור היה נראה מוגזם בעיניהם הם היו מגיבים על זה. ועל הלבוש? הם בחיים לא העירו כי לא הייתי לובשת חשוף אני לא אוהבת ללבוש חשוף. אני לובשת פשוט מה שהכי נוח. אחרי כמה חודשים איתו במערכת יחסים, הסברתי קודם. סמכתי עליו וכתוצאה מזה נכנסתי להריון.
באותו יום שעשו לי אולטסאונד ואמרו לי שאני נמצאת כבר בחודש שני ושלעובר יש דופק, אמרתי בדוק הפלה כי אני לא מסוגלת דווקא בזמן הזה לעצור את עצמי. סיימתי לימודים עם ציוני בגרות לא רעים. אבל עכשיו מה יהיה? אני בחודש רביעי. וכן קניתי את המילים היפות של "אני אדאג לך אני מבטיח לקחת אחראיות מלאה על התינוק" אבל הוא בעצמו ילד בן 19. המשפחה יודעת כבר מאותו היום שהלכתי לרופא בעצם. הם תומכים והם נותנים לי הרגשה שאני לא לבד ואם אני אראה שאני חזקה מספיק ואראה להם שהגעתי לאן שרציתי להגיע "ניצחתי אותם".
ובנוסף לקניית המילים שלו, הוא גם בגד בי עם מישהי איתו במיטה. והכי עצוב? שהוא לא מצטער על זה. אז כל הביטחון שהיה לי ירד. כבר לא מרגיש לי "הנסיכה של הבית" אלא יותר בושה. תמיד הייתי ואני עדיין ילדה של בית לא יוצאת למועדון שותה או מבלה כי אני פשוט לא אוהבת את זה. אוהבת יותר ללמוד אבל גם עכשיו שאני חושבת על מכללה או אוניברסיטה ותינוקת בידיים? אני באמת לא יודעת מה לעשות. אם היה לי שאיפה להגיע לקריירה מסוימת עד גיל 30 כי כשאני רוצה אני משיגה הכל, אז עכשיו השאיפה שלי זה פשוט לנסות להיות חזקה כמה שאפשר. ואם יהיו כאלה שיגידו לי לעשות הפלה? אז תחשבו מזה להיסחב עם הדבר הזה במשך חודשיים. בסופו של דבר נקשרים אליו. פרט לזה שזו הפלה שיכולה לפגוע בי פיזית. אני לא יודעת אם תשפטו או תקחו נקודה למחשבה מה הייתם עושים אם הייתם במצב שלי. ואני לא אוהבת ששופטים אותי ולא סתם בחרתי לשתף אתכם. אז תגובות לא במקום לחסוך בבקשה.