איבדתי את החברה הכי טובה שלי. מה לעשות?

לפני שאני מתחילה לספר מה קורה לאחרונה, אני רוצה שתדעו כמה הדבר משמעותי בשבילי. גדלתי בלי אף אוזן קשבת. אמא שלי טיפוס עצבני, היא מקללת אותי ומרימה יד, יוצא גם שלא רק אלי היא מגיבה ככה פבל זה לא משנה. אבא שלי מת, ואת האחים שלי לא הכרתי מעולם כי הם פשוט לא מעוניינים. גדלתי ביישנית ומרוחקת מילדים ואת החברה הראשונה האמיתית שלי השגתי בכיתה ז, שהייתה גרה בירושלים ואני בתל אביב.. לאט לאט מהמקורות שהכרתי אוצה הכרתי עוד חברות. ילדה אחת התעקשה להפוך אותי לחברה הכי טובה שלה ולא התביישה לומר את זה לפניי, ואהבתי אותה יותר מכל אדם בעולם במידה של בכי ואינסוף אני אוהבת אותך אחת לשניה. היא גרה בבאר שבע ולכן אף פעם לא נפגשנו. יום אחד היא החליטה שבא לה להתרחק ממני, בהודעה אחת היא שברה לי את האמון באנשים, היא הייתה האוזן הראשונה הקשבת שלי. בו זמנית התחברתי לילדה מהמרכז ונפגשנו ככ הרבה, היא גם הייתה חברה של זאת מבאר שבע וידעה מה קרה. נהיינו חברות הכי טובות, כי אני הייתי צריכה את הכתף הזאת שוב ונתתי ללב שלי לטעות. ואז אותנ ילדה התחילה לשפוט אותי על כל דבר בהתנהגות שלי, לשים אותי גלגל שלישי במפגשים ובסופו של דבר בגלל הדברים האלה התנתקה ממני לגמרי (עד אחרי חודשים חחח). במקביל אליה קצת לפני שהתרחקנו, הכרתי עוד ילדה אחת ואחרונה. והיא השיא, הדבר שהכי יקר לי בעולם. בחיים לא הכרתי בן אדם עם לב ככ טהור שככ דומה לי בהכל מהכל. הילדה הזאת אומנם גרה במעלה אדומים אבל זה לא מנע ממנה לישון אצלי כל יום במיוחד כשהייתי הכי צריכה. היא הייתה האחות שתמיד רציתי, האוזן כתפת, החברה הכי טובה. בגלל כל דבר מהדברים שעברתי הסברתי לה שאני מפחדת לאבד גם אותנ. היא נשבעה לי ששום דבר בעולם לא יפריד בינינו ונגיד החברה השניה שציינתי- זאת שהתרחקה ממני באותם זמנים, תמיד רצתה שאנחנו נתרחק גם אנחנו והיינו אומרות זיבי כל פעם שדיברנו על זה (היינו שלישייה לתקופה והיא הפכה את זה לתחרו, דאגה בעיקר שאני אהיה לבד) .
בחודשים האחרונים עבר על הילדה הזאת ככ הרבה.
זה התחיל מבולמיה שהיא פיתחה בלי לספר אפילו לי
אחר כך עשינו תאונה ביחד עם אופניים חשמליים באמצע הלילה, והיא עשתה תפירות באף. היא סבלה המון זמן מכאבים בגוף. מאז התאונה הזאת, כשבכיתי דמעות על גבי דמעות ולא ישנתי כל היום הבטחתי לעצמי שלא משנה מה אשמור עליה יותר מהכל.
בנוסף להכל היא סוג של התאהבה במדריכת כושר של שלושתינו אבל לא בקטע מיני. היא ביקשה ממני ומהילדה השניה שניתן לה להיות באימון בלעדינו. מפה לשם הסתבר שגם הילדה ההיא אוהבת את המאמנת בצורה כזו, ומהפחד לאבד את הקשר עם המאמנת, כבר באותו לילה החברה הכי טובה שלי ניסתה להצאבד. בפעם הראשונה. זה קרה שוב מאותה סיבה. בין כל זה היא גם נשארה בולמית. כל דבר מחדש שבר אותי, כל פעם מחדש הרגשתי שאני מאבדת אותנ וניסיתי לשמור עליה הכי קרוב. החמצתי בית ספר בבילויים אצלה, נשארתי ערה כל לילה עד השעות הקטנות כדי שלא יקרה מצב שתישבר ולא אהיה לה לכתף. ועכשיו טוב לה והיא מאושרת. ואיך זה נהיה ככה? אותה הילדה שנחשבה לחברה הכי טובה השניה בחיי, איימה עליה בעקיפין להתרחק ממני בתמורה לכך שתתרחק מהמאמנת שלנו. אז כבר חודש שאנחנו מסתירים את החברות שלנו. אסור לנו להצטלם יחד, להגיב אחת לשניה את המגילות על כל תמונה באינסט, לדבר בקבוצות. להיות מי שהיינו. והן כן מדברות, ואני כבר לא יודעת אם מרגיש לי שהיא חברה שלה באמת או צבועה אליה..
היא טסה לחול כרגע והיא חוזרת עם אחותה. היא הבטיחה לי שכשתחזור, נפוצץ את העניין וניכנס לאימון ספורט יחד עם אחותה שמתכננת לצאת עליה בגלל עניין ההתאבדויות. אבל אם רק מכאן הייתי מרגישה את ההתרחקות לא הייתי דואגת. בכל הזמן הזה נפגשנו ככ מעט, וככ הייתי צריכה אותה. בעצם כבר קצת מלפני שנהייתה בולמית היא התחילה פחות לדבר איתי ואני מרגישה שלמרות שהיא כל האור בעיניי היא פשוט כבר לא אותו דבר במיוחד לא איתי. כולם אוהבות אותה, כל החברות שלנו רואות בה מספר אחת. והיא תמיד ראתה בי מספר אחת. ועכשיו, אני לא מרגידה ככה. חשבתי לנסות להתחבר לבנות אחרות, אבל אני מנסה לקבוע ואף אחד לא באמת זורם ורוצה. אני מבלה רק עם אמא שלי שמרחמת עליה, וזה גם ממרר אותי בגלל הגישה שלה להכל. אין לי אף אחד כי אף אחד לא רוצה אותי, כמו כל מי שכן רצה אותי אפילו לתקופה וכמו כל אדם שהכיר בי. אני רוצה למות בעיקרון חח.