יש לי סיכוי לחזור לחיות?

אני כל כך לבד.

אני בולימית כבר שנתיים. אף אחד בעולם לא יודע מזה. ההורים שלי לא מעלים בדעתם למה הפכתי. ואני שונאת את עצמי על זה.

אל תשפטו אותי, אני מנסה כבר המון זמן להפסיק והצלחתי להפחית את כמות ההקאות. אבל לא להעלים אותם לגמרי. אין לי עם מי לדבר ועם מי להתייעץ ואני מתמודדת לבד, ואני תכף נשברת, אני כבר מיואשת מנסיונות חוזרים ונשנים.

זה התחיל לפני 5 שנים. התחלתי דיאטה, לא הייתי שמנה אבל רציתי להיות רזה. הייתי 51 קילו וירדתי ל40 גובה 162 . הייתי ככל הנראה אנורקסית אין לי מושג ירדתי עוד מאז לא בדקתי... ואז קראתי איזשהו ספר על אנורקסיות וזה זעזע אותי, הפסקתי עם זה מיד, פחדתי מזה. מאוד.

בהתחלה זה היה טוב חזרתי לאכול (זה לא היה קל בכלל אבל הבנתי שאני פוגעת בעצמי) ואז התחלתי להתלהב וחשבתי שמותר לי הכל.. והתחלתי להגזים. ושנאתי את זה. התחלתי להלחם בעצמי, והגוף שלי הגיב בעוצמה... וככה התחלתי להקיא.
הגוף שלי כבר עייף ממלחמות וגם לי נמאס לאמלל אותו. רוצה לחיות איתו בשלווה.
אבל לא מצליחה, משהו בתוכי שבור.

בכל זאת, בימים שעוד יש לי תקווה, התחלתי תהליך ארוך עם עצמי (לבד) לקבל את עצמי ולהפסיק עם ההקאות אני מצליחה פחות או יותר, אבל צריכה מישהו שידחף אותי, צריכה מחוייבות למישהו, שיהיה הסיבה שלי להמשיך ולא להישבר.
אין לי עם מי לדבר, ההורים שלי לא יודעם כלום. כולם מבחוץ חושבים שאני בחורה מושלמת... וככה הייתי... הם לא יודעים כמה אני שרוטה מבפנים. אני חושבת שגם אם אצא מזה, אני לא אהיה אותו דבר,

וכל זה כבר 5 שנים, אני יודעת עליות ומורדות.. אבל תמיד נופלת בסוף מתייאשת ומתחילה מחדש. ואני עייפה כבר מלנסות שוב, רוצה מישהו לדבר איתו, הלכתי לדבר עם ערן , והם עזרו לי אבל בסוף אמרו לי לכי לפסיכולוג. חח אני בחיים לא אלך.. כי אני פחדנית מדי. החיים שלי גיהנום, כל היום חושבת על אוכל, הלב שלי נשרף וכבר לא אכפת לי כלום, מרגישה צל מהלך.

בזמן האחרון כואב לי באיזור הלב, ויש לי קושי לנשום.. (אל תגידו תראי מה עשית לעצמך, אני מרגישה את זה מידי שנייה)

נשבעת לכם אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר. אני התייאשתי מעצמי, אבל אני אנסה שוב עבור כל מי שחושב שיש לי סיכוי..

חושבים שיש לי סיכוי לחזור לחיות???