מצב מאוד מסובך עם הידיד הכי טוב שלי, מה לעשות?

אני באה ממשפחה דתית, אבל אני לא מסתדרת עם העולם הזה, אני תקועה בו בכפייה.
רציתי כל כך הרבה פעמים לעבור לבית ספר חילוני, אבל זה כבר לא יקרה...
יש לי ידיד חילוני טוב כבר עוד מעט שנתיים, והוא ממש קרוב אליי. הוא הידיד היחידי שלי כרגע(היחידי שהחזיק מעמד עם החיים הדפוקים שלי....), וגם באופן כללי אין לי הרבה חברים בגלל שאני לא מסתדרת עם העולם הדתי...(קשה לשמור על קשר עם חברים חילוניים לאורך זמן כשאת משקיע בלימודים, וכשההורים שלך בקושי נותנים לך להפגש עם אנשים שהם לא מכירים אותם ואת המשפחה שלהם [מה שקורה בדרך כלל רק עם אנשים בציבור הדתי...]).
הוא ממש חשוב לי, אבל הוא כל הזמן מתבאס כשאני לא יכולה להפגש איתו.
לפני שנה נדלקתי עליו, על האישיות שלו, אבל אני לא נמשכתי אליו (הוא שמן), ומאותו הרגע באמת שניסיתי להתגבר על אי המשיכה, אבל זה לא עבד. לפני חצי שנה ויתרתי ופשוט ניסיתי להמשיך הלאה. לפני איזה 3 חודשים הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא רוצה שנהיה ביחד. לא ידעתי מה להגיד לו, אז די התחמקתי. לפני חודש, חודש וחצי, אחרי שהוא חפר לי על זה הרבה זמן, החלטתי להגיד לו את האמת- שאני דלוקה עליו אבל לא נמשכת אליו. הוא לקח את זה קשה, וידעתי שזה מה שיקרה, אבל דווקא בגלל שכל כך אכפת לי ממנו רציתי לספר לו את האמת. הוא הגיב רע מאוד ועל הדרך מאוד פגע בי, ככה שלא דיברנו איזה שבועיים. אחרי שבועיים ניסיתי לחדש את הקשר ובינתיים אנחנו ידידים.
הוא עדיין אומר שהוא אוהב אותי והוא רוצה לדעת אם בכלל לחכות לי(הוא התחיל בלי שום קשר אליי תהליך הרזיה לפני שאמרתי לו את האמת). אבל אני באמת לא יודעת מה להגיד לו. אני אחרי חצי שנה בו הדחקתי את הרגשות שלי וניסיתי להמשך הלאה, ואני חושבת שזה די עבד. עצם זה שלא פגשתי אותו די הרבה גם תרם לזה.
אני יודעת שאני מרגישה אליו משהו, אבל אני לא יודעת אם זה אהבה או יכול להתפתח לזה. היו לי קראשים בעבר אבל בתכלס אין לי למה להשוות את הרגשות שלי.
אני בנאדם נורא שלא הצלחתי להמשך אליו?זה הופך אותי לשטחית? מה לעשות?
גם באופן כללי ההורים שלי לא מרשים לי לצאת עם מישהו חילוני, וכמעט תמיד כשנפגשנו זה היה עם אחותי, כי הוא הכיר אותי דרכה. ככה שתמיד כדי שההורים שלי לא יחשדו וכדי שאחותי לא תעלב (היא רגישה), אני דוחפת את אחותי כשאנחנו נפגשים סתם.