שלום לכולם.
אני בן 24 ומעולם לא הייתה לי זוגיות, מעולם לא הייתה לי חברה, לא קיימתי יחסי מין.
אני בחור חסר כמעט כל ניסיון זוגי ומיני, והגעתי לשלב שזה אוכל אותי מבפנים ולא מרפה.
אני עובד בעבודה מסודרת, הייתי קצין בצבא (במודיעין, כולם פשוט הניחו שאני הומו) לא מכוער, לפחות לא לדעתי (ומה אני יודע?) ופשוט לא מצליח לקשור קשרים רומנטיים עם בנות המין השני.
אני בסדר בשיחות חולין או עבודה, אך כשניצוץ רומנטי עולה אני מתבייש והמילים מתבלבלות לי. כשאני סוף סוף עוזר אומץ ומגמגם משהו, דחייה היא גמולי היחיד. זה צורב.
בשלב זה בחיי אני רוב הזמן מדוכא, מרגיש שאני פועל על אוטומט, שאין באמת סיבה להמשיך לנוע. יש חור שחור בתוכי, והוא גדל בכל יום שעובר. האם אמות בלי לחוות אהבה? מין? זה באמת כה נפלא? כנראה שלעולם לא אדע.
הרגשות שלי שטוחים, אני לא מוצא הנאה בשום דבר.
בכל זאת משתדל לשמור על פנים מחייכות ומשדר שמחה כי מי אוהב אנשים עצובים? מי רוצה להיות בקרבתו של אדם שמקרין ייאוש וחוסר תקווה?
מתאר לעצמי שהעמדת הפנים הזו לא תוכל להימשך עוד זמן רב. באמת לא בטוח אם זו תהיה קללה או ברכה.
תודה לכל מי שיקרא, הייתי חייב לשתף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות