ביתי בת 18 וקצת אמורה אוטוטו להתגייס. . עד הגיוס עובדת בעסק המשפחתי וחוץ מזה לא עושה הרבה. היום התפוצצתי. היא אף פעם לא קמה מיוזמתה לעבודה,היא לא עושה שום פעילות גופנית וזאת על אף שיש לה מנוי לחדר כושר ממש קרוב לבית,רוב הזמן חורפת,או מתחת לשמיכה,וכל הזמן אומרת עוד מעט לא יהיה לי את זה.
א. אני דואגת שחוסר התנועה יקשה עליה מאוד בטירונות.
ב.החוסר מעש הזה הוא הרסני,היא יכולה לישון-אם אני לא מעירה אותה כל היום.
ג.גם היא לא יוזמת כמעט להפגש עם מעט מאוד החברות שיש לה ועדיין לא התגייסו.
האשמה שאני מרגישה שבמקום להינות איתה מכל רגע לפני הגיוס כי אנחנו בסה"כ מאוד קרובות,וגם כולנו כמשפחה מאאוד קרובים אחד לשני ,היא עולה לי או יותר נכון ההתנהגות שלה עולה לי על העצבים.אני הרבה רבה איתה על קטנות. אנחנו גם עכשיו בשיפוץ ואין לנו פינה בבית שאנחנו יכולים להתרכז בה כך שאנחנו הרבה אצל משפחתי בבית אחר.
אני יודעת שהציפייה והחששות מהגיוס קשות,אני יודעת שקשה להיות לאורך זמן ללא מסגרת מסודרת,אני יודעת שזו תקופת המתנה שאין הרבה מה לעשות. אבל מה שהכי מרגיז אותי שנראה שהיא לא רוצה כלום בשביל עצמה,לשפר את המראה,לשמור על כושר,לצאת ולהפגש. מה לעשות?.?? סיכמנו שניסע בשבוע הבא לסרט,ולקנות את כל מה שהיא צריכה,ואולי יום לירושלים כדי לזוז,אך חוסר המוטיבציה לעצמה מפוצצת אותי בתסכול. מישהו מבין? מזדהה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025