היי, אני וחבר שלי כבר שנתיים ביחד.. יש לנו קשר מדהים ותומך ובאמת הכי טוב שכל אישה יכולה לבקש.
יש לי בעיה אישית שהוא קצת מודע אליה - אני נורא חרדתית אל אנשים שאני אוהבת, הפחד שיקרה להם משהו פתאום.. כי מגיל קטן (מאוד קטן) נפל לי האסימון שבכל רגע נתון בן אדם יכול למות ואני פשוט לא אספיק להגיד לו שלום.
ואני באמת יודעת שזה קורה, שזה מעגל החיים, שדברים יכולים לקרות ממש עכשיו וצריך לנצל כל רגע, ובגלל זה אני דואגת לחבק אותו ולנשק אותו כמה שאפשר לפני שאנחנו נפרדים, ולהגיד לו כמה שאני אוהבת אותו ומעריכה אותו.. אבל זה פשוט לא עוזר להרגשה שלי בפנים.. זה משהו שאני מתמודדת איתו מגיל 7.
אין לי מושג אם זה בא מתוך איזושהי טראומה בתת מודע, כי אני זוכרת רק שאיבדתי את סבתא שלי שנתיים לפני כן, אבל ממש לא הייתי מחוברת אליה.. ככה שאני לא יודעת מאיפה הפחד הזה מגיע. כשהייתי קטנה, אחרי שהחרדה התחילה, פשוט הייתי בוכה בחדר כשנכנס בי הפחד הזה (על ההורים שלי והמשפחה בכלל) ולקחו אותי לפסיכולוגית.. אני הרבה פחות בוכה על דברים כאלו ב5 שנים האחרונות, אבל מאז חבר שלי זה פשוט חזר.
ומעבר לזה.. אני בן אדם נורא רגיש! לא רואים עליי, בעיקר בגלל שזה רק במקרה של אבא שלי וחבר שלי. כל פעם שאחד מהם עושה בשבילי משהו או שאני חושבת על כמה אני ברת מזל שיש לי אותם בחיים - אני פשוט נעשית רגישה ולפעמים אפילו בוכה (אני כותבת את הפוסט הזה אחרי שחבר שלי עזר לי הרבה זמן במשהו וראו עליו שהוא עושה את כל המאמצים.. ופשוט החזקתי את הבכי והתחלתי לבכות ברגע שנסגרה הדלת) ואני באמת לא יודעת מאיפה זה מגיע!! אני לא אוהבת את ההרגשה הזאת, אני רוצה להיות בן אדם נורמלי שיודע להשלים עם החיים.
מה לעשות? את החלק האחרון אני לא חושבת שמישהו יודע עליי ואני גם קצת מובכת לשתף, לכן אני באה לפה כדי לקבל על כך ייעוץ ואשמח אם תעזרו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות