אני מרגישה ממש לבד ואני רוצה למות

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל חשוב לי לומר שהיה לי ריב מאד רציני עם חברה מאד טובה שלי, תמיד היינו חבורה של 5 בנות וכל החבורה לא לומדת איתנו בבית הספר, רק אני והיא, בגלל שתי בנות שסכסכו בנינו בתיכון היא התנתקה ממני, היינו חברות 4 שנים והיו לנו הרבה ריבים בתיכון בגלל 2 בנות מהתיכון שניסו לסכסך בנינו עד שלבסוף הן הצליחו, אני מתגעגעת מאד לחברה שלי..... היא מאד חסרה לי, היא עזבה אותי בקלות כל כך ואני לקחתי את זה מאד קשה ובכיתי ימים ולילות ותמיד שאלתי את החבורה שלנו לשלומה ותמיד כששאלתי אותן אם היא לפעמים שואלת לשלומי או דואגת אז הן אמרו לי שלא. היינו תמיד קשורות אחת לשניה.
נכנסתי השנה ללמוד איתה בכיתה בדיוק כמו ששתיינו רצינו ולבסוף היא התנתקה ממני.
ויתרה עליי בקלות ואפילו לא שאלה ולא התעניינה לשלומי, כשאני כל הזמן שלחתי לה הודעות ושאלתי בנות ותמיד רציתי שהיא תחזור.
היא החברה היחידה שהייתה לי בבית הספר, וגם אני הייתי החברה היחידה שלה, עד שבסוף היא התחברה לבנות שהן לא נחמדות וויתרה על הקשר איתי והשאירה אותי לבד בכיתה..
היא הייתה הבן אדם הכי יקר וחשוב לי ואני איבדתי אותה. איבדתי אותה לכל הזמן!!
היה לנו טיול לשלושה ימים לאילת ותמיד ביקשתי ממנה שנהיה יחד בטיול וביקשתי שננסה לפתוח דף חדש והיא אמרה לי "נראה" וחפרתי לה עם זה כבר בערך חודש לפניי ואני בניתי על זה שיש מצב שנהיה יחד.
קיצר בבוקר של הטיול כשעלינו על האוטובוסים היא אמרה לי שהיא יושבת עם משהי אחרת, למרות שהיא ידעה שמאד רציתי לשבת ולהיות איתה.
היא ישבה ליד מישהי ששתיינו לא סבלנו ובעבר ניסיתי להתאבד בגללה.
היא השאירה אותי כל השלושה ימים לבד ובחדרים בטיול בכיתי הרבה, לא האמנתי שהבן אדם שהאמנתי בו כל כך יעשה לי דבר כזה, וגם אם היא לא רצתה לשבת איתי היא יכלה לומר לי ולא לדפוק לי ברז ככה, כשהיא ידעה שאני יצאתי בשביל להינות איתה וכמובן גם מהטיול.
כשאמא שלי שאלה אותי אם החברה שלי יוצאת איתי אז אמרתי לה שכן.
לא סיפרתי לה שבאותו הזמן היינו קצת בריב.
כשהיא התקשרה אליי ושאלה אותי מה קורה ישר התפרקתי לה בפלאפון בבכי וסיפרתי לה שהיא השאירה אותי לבד מבלי לומר לי כלום ומרוב שאמא שלי רגישה היא בכתה איתי גם ומאד כעסה שזה מה שקרה והיא עידדה אותי ואמרה לי שאני אהנה גם בלעדיה ושיא מחכה שאחזור וגם היא בכתה איתי בפלאפון וזה שבר אותי.
אני חושבת שלחיות חיים זה לא קל וניסיתי להתמודד עם המון דברים, אבל אני לא יכולה להתמודד עם זה שבתיכון אין לי חברים ושאמא שלי סבלה הרבה בגללי כי שיגעתי אותה הרבה מאד.
אני חושבת שאני מיותרת לחיים האלה, ניסיתי להתמודד ולהסתפק בלהיות לבד וזה לא הלך, גמר אותי לראות את החברה הכי טובה שלי הולכת עם בנות מדורדרות ומשאירה אותי לבד.
כשראיתי בטיול שכל אחת יושבת עם חברה שלה ואני יושבת לבד ובמסלולים בטיול נמצאת לבד זה גמר אותי.
אני מרגישה שאני מיותרת לחיים האלה.
אמא גידלה אותי בהרבה אהבה ואושר ואני לא נתתי לה אושר, הרבה בלאגן ובכי, כי ניסיתי להתאבד בעבר ולא הצליח לי.
היא לקחה אותי לבית החולים ונקרעה בבכי.
אני חושבת ש 17 שנים זה מספיק לי.
אני לא יכולה יותר לסבול את הלבד הזה ולא את המצב שחברה שלי עזבה אותי ולא את הבכי והדמעות של אמא שלי.
אני רוצה שאמא שלי תהיה רק מאושרת ובריאה.
אני אוהבת אתה מאד, ההורים שלי גרושים ואין לי קשר עם אבא שלי ואני לא מרגישה בחסרונו מכל האהבה, האושר, הדאגה וכל מה שהיא העניקה לי.
היא נתנה לי כל כך הרבה שלא הרגשתי בחסרון שאני לא רואה את אבא שלי.
אני מקווה שחברה שלי תיזכור שהייתה משהי שמאד אהבה אותה ושהיא הייתה חשובה לה.