די נמאס לי
נמאסלי כל בוקר לקום ולנסות לסדר את השיער הדפ*ק הזה שלי
כמה אפשר כבר?!
כולם מסביב כלכך יפים!!! אמא שלי אחותי אח שלי החברים שלי הילדים שלי בכיתה המורים שלי,אני יכולה להשבע כל אלה פשוט יפים! ולא רק אני חושבת ככה
יש לי בעיה כפי שהבנתם,והיא איך שאני ניראת.
לפעמים אני יכולה להיות יפה,יפה מאוד! ולפעמים אני יכולה להיות כלכך מכוערת.... זה דיי תולי באיך שהשיער שלי יסתדר היום.
עכשיו הבעיה הזאת תוקעת אותי... אני עברתי בית ספר ואני לא מסוגלת להסתכל בעיינים של הבנות בכיתה שלי מרוב שאני מרגישה מכוערת. והן גם לא יכלול להסתכל לי בעיינים כי הן חושבות שאני לא יפה..
היום אמא שלי אמרה לי שאני נורא נורא יפה ואני סתם מכערת את עצמי שצריך לצאת לבילויים...
אני יתאר את עצמי. שיער חום בהיר לא חלק והצורה שלו לא ברורה אבל הוא לא נפוח,עיינים ירוקות דיי גדולות אף רגיל לחלוטין גבות רגילות ולא דקות ושפתיים די מלאות אבל לא יותר מידי. אני לא שמנה ולא רזה ואני עושה הרבה ספורט!!
אני מתאפרת אבל הכי עדין שיש, קצת קונסילר מתחת לעיניים מעגלת ריסים ולפעמים אבל רק לפעמים אני שמה מסקרה.
שום דבר מה זה לא עוזר.
כי אני עדיין מרגישה מכוערת. וזה לא גיל ההתבגרות,זו פשוט עובדה.
מה שאמא שלי אמרה לי (מה שכתבתי למלא) לא יוצא לי מהראש וזה ממש העליב אותי..
כשאני יפה אומרים לי שאני יפה ולא דואגים לשמור את זה בלב, וכשאומרים לי את זה אני כלכך שמחה...
עכשיו הפואנטה שלי פה,זה שהכיעור שלי תוקע אותי במלא דברים.
הוא מדכא אותי בטירוף,הוא מרחיק אותי מאנשים,וזה מגיע למצב כזה שאני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיינים ליותר משנייה והם גם לא לי.
אני פשוט הייתי רוצה להיות כמו שכולם מסביבי,יפים.
הייתי מתה להיות יפה,פשוט יפה. לא להיראות כמו דוגמנית,פשוט להיות יפה ולא מכוערת.
איך אני אמורה לשים בצד את העבודה שלפעמים אני היה יפה ורוב הזמן מאוד מאוד מכוערת ולא לתת לזה להוריד אותי למטה?
תודה רבה לעוזרים וסליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות