מישהו שיאהב אותי כמו שאני זה הדבר היחיד שחסר לי כדי להיות מאושר...

אז קודם כל, קצת רקע. בשנים האחרונות עברתי מהפך מטורף... זה כולל סיום בצפר, יציאה מהארון, יש לי תעודת בגרות מלאה שעברתי תלאות רבות בכדי לקבל, אני לומד נהיגה ובקרוב אתגייס להתנדבות בדובר צה"ל...
עכשיו, למה פניתי? כי יהודית רביץ הייתה זו ששרה "לא טוב היות האדם לבדו"... וזאת בדיוק תחושתי... אני יכול להגיד ככה - עם כל השינוי המטורף שעברתי עדיין נותרה בעיה אחת - הדימוי העצמי... התחושות האלה מלוות אותי כבר שנים, ובעיניי הוכיחו עצמן לא מזמן. לפני מספר חודשים החלטתי לנסות את מזלי, מדובר פה במישהו ש"חשקה בו נפשי", והחלטתי לאזור אומץ וללכת על זה... זה אכן הצליח עד שלב מסויים (2 פגישות), ואז כעבור 20 יום עברתי את הסיוט העונה לשם "FRIENDZONE". ולמה? כי הוא מת על האופי שלי, וראיתי גם בהמשך שהיה לו חשוב ברמות קיצוניות לשמור על קשר איתי, אבל לא נמשך אליי... זה הפיל אותי למטה פעם נוספת, ועברתי ימים לא קלים ומספר חבטות שהבעירו בי את המנטרה שאני מכוער/שמן/לא מספיק טוב בשביל למצוא אהבה... תחושה כל הזמן שהפאק נמצא אצלי, שאצלי הבעיות... בסופו של דבר מאסתי וניתקתי איתו את הקשר. מחקתי מהחיים שלי בנאדם מדהים. ולמה? כי אני אגיד לכם מה הרג אותי. כשחשבתי על זה לעומק, זה היה הדבר הכי קרוב שיכולתי למצוא למישהו "כמוני" (ואני מאמין שלא קיימים עוד כאלה בגרסה של נגיד יאהבו אותי איך שאני לשם שינוי), ופשוט הרגה אותי המחשבה שגם בשביל הדבר הכי קרוב ל"כמוני" שאפשר - אני לא מספיק טוב. וזאת התחושה שמלווה אותי, שאנחנו חיים בחברה שבה כל עוד אני לא נראה כמו האלה באיילון - אין לי עתיד (וזה ככה במיוחד בקהילה הגאה). אני כרגע לא מאמין בשום צורה שקיים מישהו שיאהב אותי כמו שאני (אפילו אם אני לא עומד בקריטריונים). פשוט נמאס לי. בהסתכלות על כל התקופה האחרונה, שדברים השתנו לטובה ויש לי הרבה יותר יכולת לשמוח מבעבר, אני מרגיש שמישהו שיאהב אותי כמו שאני זה הדבר היחיד שחסר לי כדי להיות מאושר... אני רק רוצה לדעת שאני לא פסול, שתהיה לי אהבה "אחרי שכבר חשבתי לוותר" (וכבר די ויתרתי כי זה עושה לי רק רע), אולי אפילו להביא חבר לחברים הסטרייטים שלי :)
אני באמת הייתי שמח לעזרה פה, לדעת שגם לי מגיע...
תודה ולילה טוב :|