יש לי קורות חיים מרשימים יחסית...באמת עשיתי הרבה דברים מעניינים, לפני הצבא, בשירות עצמו וגם אחריו. טיילתי המון, אני קוראת ספרים, יש לי הרבה תחביבים.
ובכל זאת משלב מסוים בחיים גיליתי שאנשים פשוט נעלמים לי, אף פעם לא שומרים על קשר. כשאני יוצרת בעצמי קשר שמחים לדבר איתי, אבל זה לא מתפתח לקשר חברות אמיתי, ועדיין אני מוצאת את עצמי בערבים ובסופי שבוע ממש לבד.
אני לא מצליחה להבין.
אני רוצה לומר להם, תראו אותי, אני משכילה, אני יודעת דברים, אני קשובה, אני אכפתית, יש כאלה שאמרו לי שאני גם מצחיקה. אז למה קל לוותר עליי? למה קל לאבד אותי בתור חברה?
ניסיתי לא לשקוע לרחמים עצמיים ולהבין מה הבעיה איתי.. אבל אני באמת לא מצליחה להבין. אני לא יודעת מה לא בסדר בי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה, אבל עצוב לי באמת שפשוט אין לי חברים... חברים קבועים כאלה שאפשר לסמוך עליהם שתמיד יהיו שם.
אני חושבת שאני כותבת כאן בעיקר כדי לפרוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות