מרגישה מנוצלת ורוצה להיות לבד, מה לעשות?

היי.
סליחה אם זה יהיה ארוך...
אנחנו חבורה של חברות, אני ועוד 4. אני אקרא להן ב', ג' וד'.
אף פעם לא אהבתי את העניין של חבורות, תמיד העדפתי חברה אחת קרובה מאשר כמה רחוקות
ב' הייתה חברה טובה שלי והיא הכירה עוד שתי בנות(ג' וד') בצבא, הן הצטרפו אלינו ביציאות והיה דיי סבבה... היה חיבור וזרימה.
ב' היא בתכלס הדבק שמחבר בין כולנו.
לפעמים אם ב' לא יכולה לצאת, אני יוצאת עם ג' וד' אבל ב' תמיד שם ברקע. ברור לי לגמריי שהן אוהבות אותי אבל את ב' כל אחת אוהבת יותר וזה בסדר.. אנחנו לא בתחרות.

אחרי הצבא עבדתי ימים ולילות כדי להשיג שני דברים שמאוד חשובים לי: עצמאות(קניתי אוטו) והשקט שלי(יצאתי מהבית של ההורים)
ככה יצא שאני היחידה בחבורה עם אוטו משלי וגרה לבד.

עוד פרט חשוב(באמת לא מהתלהבות או שחצנות) זה שיש לי נאמנות של כלב.
אני חברה כזאת שברגע שמישהו שחשוב לי(והן חשובות לי..) צריך עזרה, אני הראשונה להיות שם.
ברמה שמישהי מהן התקשרה אלי ב3 בלילה בוכה. מה עשיתי? נסעתי אליה ודיברתי איתה עד שהיא נרגעה.
בינן לבין עצמן הן לא מתנהגות ככה(כאילו אין מצב שב' תבוא באמצע הלילה בשביל ד' ולהפך)... הן תומכות אחת בשניה בטלפון או במפגש מתוכנן. הכוונה שהן לא יבואו ישר באותו רגע שמשהו קורה.

בזמן האחרון שמתי לב לדברים שגורמים לי להרגיש מנוצלת:
1- כמו שאמרתי אני היחידה שגרה לבד עם אוטו צמוד. לפני כל יציאה אני נוסעת לאסוף את כולן אלי(אפילו ג' שגרה במושב לידנו) כדי שנישב אצלי ואז נזמין מונית ביחד.
אני לא בחורה שמתחשבנת, לא אכפת לי מהכסף של הדלק.. מפריע לי שכבר אוטומטי שזה ה"תפקיד" שלי. הן יכולות לבקש את האוטו מהורים או אחים אבל נראה שהכי נוח שיש אותי שעושה את זה קבוע.
2- הן לא מתחשבות בי. אם ב' לא רוצה ללכת למקום כלשהוא זה קודש הקודשים וכולן מתחשבות... אבל אם אני לא רוצה, אין פשרה מצידן. אני אשאר בבית והן ישלחו לי "אוף את ממש חסרה לנו"...ממש..(קרה באמת)
3- אני לא חלק מהתכנון. מישהי שואלת בקבוצה אם בא לנו לעשות משהו, אבל הן ממשיכות לתכנן בפרטי.
אני מבחינתי חושבת שאף אחת לא ענתה בקבוצה אז לא עושים כלום, אבל בערב מישהי כותבת "למה לא באת??".. אממ כי לא עידכנו אותי?
4- ג' גרה במושב ליד וכדי לחסוך את המונית חזור עד לשם היא מבקשת לישון אצלי אחרי שאנחנו חוזרות.
אוך אני מרגישה דפוקה שאני רושמת את זה חח.. אבל באמת שאני מכורה לפרטיות שלי, אני אוהבת את השקט שלי מאוד.
אם הייתי מרגישה שהחברות הזאת הדדית אז באמת שלא היה לי אכפת לוותר על הפרטיות שלי, מה זה כבר ללילה אחד... אבל אני מרגישה כל כך מנוצלת בזמן האחרון שאין לי חשק בכלל לעשות כלום בשבילן.
יש עוד דוגמאות אבל חפרתי המון .

אני מרגישה ויודעת שאני האופציה האחרונה שלהן
אני מרגישה שאני נותנת מעצמי אבל זה מובן מאליו ולא מוערך..
אני לא נותנת בשביל לקבל אבל כבר מרגישה שאני מתרוקנת מהחשק לשמור על החברות הזאת, על כאלה שלא נותנות לי אותה חשיבות למרות שאני הייתי הראשונה והיחידה כשהן היו צריכות..
אני כבר לא יודעת... אולי אני רעה? אני מגזימה?
אני באמת צריכה חוות דעת איך זה נראה מהצד.

סליחה על האורך ותודה לכל מי שקרא!