למה אני תקוע ככה בתחום הזוגיות? מרגיש מיואש...

שלום,
אני חושב שכבר יש לכם תמונה בראש של מי אני פחות או יותר ומה אני עושה בחיים - אז חשוב לי לנפץ את זה כבר בהתחלה. יש לי ביטחון בשמיים (אבל לא איזה ערס או מתלהב), יש לי עבודה שמעסיקה אותי רוב שעות היום, אני מתנדב פעיל, יש לי המון חברים וחברות ולמען האמת היחסים שלי עם אנשים מעולם לא היו טובים יותר כמו שהם היום.
ועדיין, עם כל זה, 20+ שנה עברו ואף פעם לא יצאתי אפילו לדייט אחד! שלא לדבר בכלל על חברה... בעבר זה לא הדאיג אותי כל כך - כשהייתי בבית ספר למשל - לא התחלתי עם בחורות בכלל וזה לא הפריע לי. אבל עכשיו, כשאני כן מתחיל עם בחורות, לא יוצא לי מזה כלום!
ואל תתבלבלו, זאת לא בעיה בסגנון של "ניסיתי להתחיל עם מישהי פעם והיא דחתה אותי - מאז אין לי אומץ לעשות את זה שוב". אני התחלתי עם למעלה מ-50 בחורות בשנתיים-שלוש האחרונות.
אני משקיע בנושא הרבה מאמצים - אני חושב שיותר מאשר אנשים שיש להם חברות אפילו ואני ממש שבור כי לא יוצא לי מזה כלום. אני מרגיש כאילו אני פשוט עובד בחינם - מרומה, נלעג שמזלזלים בו. כאילו מישהו בשמים יושב לו וצוחק עלי כמו על איזה נמלה שתקועה בתוך כוס. אני יודע שאני לא איזה נסיך וגם אין לי כל כך הרבה כסף למותרות אבל לא חשבתי שאני עד כדי כך לא-נחשק ע"י בחורות שאף אחת לא הייתה מעוניינת לצאת איתי לדייט אחד אפילו. אני יודע להצחיק אותן ולפלרטט - גם מבחינת מראה חיצוני אני מצוייד - אבל כשאני בא לקחת את הצעד הבא תמיד "יש לי חבר" ו"אני לא מעוניינת כי... (סיבות שונות ומשונות)".
ואני נשארתי בלי כלום. רק עם הז** ביד. זה לא ממש תורם לדימוי העצמי שלי ואני תמיד מרגיש בגלל זה שאני במן מעגל הרסני כזה שמזין את עצמו. הדחיות האינסופיות של בחורות גורמות לי להרגיש ייאוש ודכאון ואלה בתורם פוגעים לי בסיכויים עם בחורות כי מי תרצה מישהו ששרוי בדיכאון. במהלך השבוע אני פחות מרגיש את זה בגלל שאני עסוק כל כך... אבל בסופי שבוע כמו עכשיו הנושא הזה מציף אותי לעתים קרובות.

זאת בעיה ממש רעילה וזה משפיע עלי בחיי היומיום. "לפי הספר" הכל אמור להיות בסדר אצלי בתחום הזוגיות. אם לא להיות בזוגיות אז לפחות לצאת לדייטים. אם הייתה לי איזה בעיה נראית לעין כמו חוסר ביטחון הייתי מטפל בה. אבל העניין הוא שלכאורה הכל נראה אצלי בסדר גמור, וזה לא! זה פשוט לא מגיע... אני במבוי סתום ולא יודע איך לצאת ממנו.
אני אפילו לא מצפה כבר לקבל עזרה לבעיה שלי בתגובות. כי שאלתי את השאלה הזאת עשרות פעמים בפורומים שונים ומשונים באינטרנט ואף אחד לא קירב אותי אפילו לפתרון. אז יש כאן למישהו אולי דרך בשבילי להתמודד עם היאוש והתחושות הקשות שלי?