הבדידות לא נגמרת. לא רוצה לבכות יותר. איך לשנות את המצב?

היום זה כבר היה כואב מאוד עד דמעות.
היינו כל המשפחה בארוחת שישי אצל סבא וסבתא לאט לאט אחרי הארוחה התפזרו להם הנכדים ( בני דודים שלי ואחותי ) כל אחד לבילויו
זה התחיל מאחותי ובת דודה שלי בנות 16 שלומדות יחד ויש להן אותו חבר'ה
המשיך בבן דוד שלי בן 22 שיצא לחברה שלו
גם בת דודה שלי חיילת חתכה לחבר שלה
ואחיה בן 15 חתך לחברים שלו
ואני? אני חתכתי לספא הארוכה והמרווחת עם האייפון בן זוגי והחבר'ה שלי. נותרי עם הוריי
דוד שלי ואישתו סבא וסבתא
אחותי בת 10 ובת דודה שלי בת 8
כאב לי לא שלא כואב לי כל יום אבל הפעם זה כאב הרבה יותר אז חתכתי למטה נתתי לדמעות לרדת. דאגתי לנגב את הדמעות שלא יראו וחזרתי
אני בטוחה שדוד שלי ואישתו חושבים בלב " מה זאתי אין לה חברים? אין לה חבר? " אני לא מתביישת ומצידי שידעו שאין לי חבר ושעוד יותר ידעו שאין לי חברים. זה לא אשמתי שאף אחד לא אוהב אותי ולא רוצה בחברתי ( ניראה לי אחרת למה אין לי חברים? למה אין לי חבר? )
אחכ בדרך חזרה ההורים שלי שכאב להם המחזה הזה התחילו להוציא עלי בצעקות את התסכול שלהם למה כולם יוצאים ורק לי אין חבר ורק לי אין חברים. התחילו לזרוע לי מלח על הפצעים
עד שהכאב כבר חנק ושוב בכיתי רק אז הם שתקו
עכשיו השעה 23:56 אמא בטיול אופניים עם חברה אבא יצא לבירה עם חבר שלא ראה מזמן
אחותי האמצעית עם החבר'ה הקטנה כבר בחלום המי יודע כמה. ואני? פה לבד בסלון דומעת כואבת ובעיקר חושבת למה כל זה מגיע לי? למה דווקא אני? שאלה שהיום ממש התאימה לסיטואציה...
אני בטוחה שאחותי ובת דודה שלי נהנות עכשיו עם החבר'ה צוחקות מבלות
בן דוד שלי נהנה עם חברה שלו
בת דודה שלי נהנת עם חבר שלה
ואח שלה נהנה עם החבר'ה שלו
אז למה אלי אף אחד לא מתקשר? אין לי חברים זה לא שיש ולא מתקשרים...
אז למה אני צריכה להיות בודדה בסופש?
למה בזמן שכולם נהנים ומבלים אני פה לבד עם ים של דמעות? וכאב עצום
זה שאלות קשות אבל לצערי זה מצב שמלווה אותי כבר כמה שנים טובות מהיסודי.
לפעמים הכאב עצום והדמעות לא זולגות אז אני שמה מנגינה עצובה כאלו כמו של השואה ויום זיכרון או של פרידות.. מתעמקת בכאב ובוכה
אבל זה לא פותר כלום זה רק משחרר קצת
היום הדמעות זלגו בלי להתאמץ היום זה היה כמו סכין בלב תחושה של כולם כן ואת לא, רק את לא!@
אז ניסיתי ליצור חברויות עם זה בצבא ואחכ בחוגים אבל לא ממש עבד..
לא כולם בודדים כמוני לכל אחד יש את החבר'ה ואנשים לא באים לחוג או לקורס או לצבא כדי להכיר חברים. ( אני אחרי צבא בת 23 ) זה שאני הלכתי לקורס רק כדי להכיר זה לא אומר שאנשים כאלו. למשל הייתה משהי שהיה לי נחמד איתה בתור חברה רגילה כמובן והיינו יושבות יחד בקורס לומדות יחד אבל כמה פעמים שהצעתי לה בסופש להיפגש תמיד היא אמרה שהיא יוצאת היום או עם החבר או לפעמים אמרה עם חברים שלה. ויש עוד דוגמאות אבל זה במיוחד רק חיזק לי שאנשים ובפרט בגיל שלי כבר יש להם תחבר'ה שלהם והם לא באים לחוג כדי להכיר חברים
אם כבר יוצא להם להכיר עוד חברים אז זה חברים של חברים.. שנגיד יוצאים לשתות משהו ומצטרפים חברים של חברים וככה מכירים
אני לא טועה נכון?
דבר נוסף שחסר לי זה זוגיות אני בת 23 לצערי..
וכמו שלא חוויתי אף פעם חיי חבר'ה שמאוד חסר לי כי אני אדם חברותי אז גם אף פעם לא חוויתי זוגיות ולאהוב וזה גם חסר לי כי אני גם זקוקה לאהבה. אני בת 23 ואפילו לא יודעת מה זה להתנשק ולהתחבק עם גבר.. כבר לא דיברתי על סקס וגלולות...
אני חוששת להיות בודדה יום אחד כבר לא אגור אצל אמא ואבא שכבר דיי נמאסו ומנגסים לי על המצב כי כואב להם ובצדק
הרי אם לא יהיו לי לא בן זוג ולא חברים
הכי כואב לי שניסיתי להתגבר על המצב ולא צלח
מצב חברתי...
מבחינת חבר אני בטוחה שאם יקרה נס ואיזה גבר יסכים ללכת איתי לדייט איך שהוא שומע שמעולם לא היה לי מישהו ויותר גרוע מעולם לא היו לי חברים הוא יעשה ויברח
בטח יגיד בלב " עזוב אותי ממנה בטח מכשפה קלפטה זאתי "
בקיצור עצוב לי. אולי אתם מכירים מסגרות שכן יש בהם חבר'ה בגילי שפתוחים להכיר חברים חדשים. כי בחוגים וקורסים לא עבד כבר אמרתי שניסיתי להיפגש עם חברה לחוג וכל פעם אמרה שנפגשת עם חבר או חברים
אני גרה בתא ואני מחפשת מסגרת חברתית עם חברים בטווח גילי אבל כאלו שרוצים להכיר חברים וכן רוצים להיפגש מעבר.. ולא רק להתראות במסגרת עצמה
אם יש לכם רעיונות אשמח לשמוע
ולא אתרים משהו פיזי
ואני מדברת על להכיר חברים עוד לא הגעתי לשלב חבר למרות שאני מאוד זקוקה לאהבה
פשוט נמאס לי לבכות כל היום ולהיות עצובה