אני רק בת 20,כמעט ואין לי חברים אמיתים אולי רק אחד ואת המשפחה המצומצמת שלי. לפני שלוש שנים עברתי חרדות הדבר זה גרם לי להתרחק מכולם פחדתי שאנשים לא ירצו להיות בחברתי מעצמם וגם לא רציתי שיראו אותי עוברת את זה.התוצאה היא שאנשים באמת שיחררו ולא נלחמו.נשארתי לבד.היום אני עדיין מתמודדת ושורדת יום יום.עובדת והכל אבל אחכ חוזרת הביתה.אין לי חיי חברה בכלל.אף אחד לא מתקשר או שולח הודעות חוץ מענייני עבודה לאף אחד לא באמת אכפת.עזרתי להם בתיכון וכנגמר הבצפר כולם נעלמו ושכחו ממני לגמריי.גם היום יש בי את הפחד הזה רצון שאנשים לא יראו אותי במצב כזה.
אין לי באמת עם מי לדבר,אני עושה הכל כדי להעסיק את עצמי ולא להרגיש לבד.אבל כשאני שוקעת במחשבות על זה שה גורם לי לבכות.אפילו לכתוב את הטקסט הזה היה לי קשה ואני בוכה כשאני קוראת אותו.
וכן הייתי אצל פסיכולוגים וכל זה,אבל זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה ואף פעם לא באמת עוזר.
עד שאני מתחילה להתרגל ללבד ולהשלים עם המצב המשפחה שלי לוחצת עלי ללכת ללמוד מקצוע.ואני יודעת שבגלל החרדות האלה שעברתי בתיכון לא אצליח ללמוד שום דבר ואני בכלל לא מצליחה לחשוב על זה.כל דיבור שלהם על זה קורע לי את הלב מבפנים
אני כל הזמן שואלת את עצמי מה יהיה איתי העתיד אם לא אלמד כלום וגם ככה בלי חברים.
כרגע אין לי תשובה לאף שאלה.
אבל הם ל3 יהיו מסוגלים להבין מה ההתקפים האלה עושים לבנאדם ועד שסיימתי עם הבצפר עכשיו לחזור לכל הכאב הזה שוב?אין זה לא עולה לי המחשבה אפילו הם לעולם לא יבינו עד כמה כואב לי.כנראה שאף אחד אף פעם לא יהיה מסוגל להבין.
סליחה על החפירה
אבל אין לי למי לפרוק זה המקום היחיד שמצאתי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025