למה זה ככה? למה זה מגיע לי? כל החיים שלי אני 24/7 בשביל אחרים ובתקופה האחרונה, כשאני צריכה את האחרים יותר מתמיד הם לא כאן.
כבר נהייתי סגורה אני לא מסוגלת לשתף מרוב שנפגעתי. למה כשאני מרגישה מותקפת בבית מצד ההורים אחותי, שאני הכי אוהבת אותה כאן (עם אחרת אני לא בקשר והאח בטיול) שמה לב לכל מה שקורה ולא אכפת לה בכלל? למה גברים לוקחים אותי כמובן מאליו או כמישהי שאפשר לשחק בה ולרצות אותה לקשר לא רציני? למה בנות זה עם מגעיל? (יש לי חברה אחת שאני סומכת עליה אבל אני לא מסוגלת לשתף אותה כבר)
למה כשהוטרדתי מינית אף אחד לא היה לצידי? כן דיברו איתי וכו.. אבל בתכלס גם כאן הרמתי את עצמי.. זה מרגיש שכל פעם שנפלתי הרמתי את עצמי לבד וכשאני צריכה רק תמיכה.. אין לי אותה
אני דווקא מקיפה את עצמי באנשים שאכפת להם, שיש עם מי לדבר.. אז למה אני מרגישה ככה? למה כשאני לא מפסיקה לבכות אין כאן אף אחד?
אני מצטערת זה סתם סוג של פריקה, אין כאן כל כך שאלה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025