כסאח על כל המשפחה בגלל הגבר שלי, אני מפחדת שיעזבו אותי בגללו, מה לעשות?

סורי שאני חופרת... אבל הסיפור שלי טיפה ארוך ומסובך..
אני באתי ממשפחה חוזרת בתשובה.. הורים גרושים אבא חילוני אמא חרדיה ממש ברמות של ללכת לקברי צדיקים... אין מכשירים בבית.. וכו'. אני התחלתי לחזור בשאלה כבר בגיל 12 הבנתי שאני לא רוצה את החיים שאמא שלי חייה. החיים בחוץ קורצים לי.. עם הזמן גם הדעות שלי הלכו ונפתחו והצלחתי לקבל כל דבר כמשהו נורמאלי.. כמו לדוג במשפחה שלי הומויים זה טומאה... וככה גדלתי עד שנפתח לי העיניים בחוץ והבנתי שזה לא כזה נורא ויש לי ידידים הומויים והם אנשים רגילים כמו כולם.. וככה גם לגבי לסביות... אפילו אני בעצמי הייתי עם אישה.. וגם הצלחתי להכיל אתיופים שאצלנו במשפחה הם בני אדם אך לא מקבלים אותם אצלנו במשפחה... ועכשיו יש לי חברות אתיופיות והם אנשים נפלאים.. בקיצור אני מקבלת כל דבר... אני פתוחה בראש שלי לגבי הכל..
ולכן אני גם מקבלת אנשים שהם לא בהכרח יהודים. כי אני חושבת שזה שיש אנשים לא יהודים אז הם לא בני אדם. פשוט יש אמונות שונות ובסופו של דבר כולם בני אדם כמו כולם.
והכרתי את חבר שלי.. הוא לא יהודי הורים נוצריים והוא אתאיסט, אך הוא מכבד את הדת שלי ומעריך אותי.. ואוהב.
הבעיה היא שהסתרתי את זה מהמשפחה שלי כי ידעתי שיזרקו אותי.. ואמא שלי תמיד חשדה כי אני תמיד זורקת לה משפטים כמו "אמא חלאב להיות זגענית, אני יצאתח עם גברים לא יהודים וזה לא כזה נורא" והיא תמיד הייתה אומרת "אוי ה ירחם עלייך, שתיהי בריאה, אני אתפלל עלייך" ... והיא לא תמיד לקחה ברצינות את המילים שלי.. עד שאתמול בחג הייתי קצת עצבנית ועוקצנית בגלל כמה סיבות והוצאתי את זה על אמא שלי ( שדרך אגב היא אחראית לזה שאני עצבנית) והתנהגתי אליה לא בסדר אבל עדיין זה לא מנע ממני להתנהג רע. והמשפחה שלי הייתה שם (דודים וסבא וסבתא) ואני הייתי החדר ושמעתי אותם מדברים עלי עם אמא שלי על איך לחנך אותי (אני פאקינג בת 20+) ואז שמעתי שאמא שלי אומרת "תמיד אני מנסה לשדך לה גברים ובקשתי מאחי שישדך לה מישהו" נו באמת אמא מה נסגר איתך!!! את יודעת שאני לא מעוניינת למה תמיד היא מנסה לשדך לי גברים שהיא יודעת כבר הכל ומנסהלשחק אותה לא יודעת. ?? אז יצאתי עמבנית מהחדר ואמרתי להם להפסיק לרכל עלי ומעצבים עשיתי להם אצבע שלישית ואמרתי להם שהם על הזין שלי ושיש לי חבר כבר שנה ושילכו לעזזל... ואז היה בלאגן... ובלה בלה ולקחתי את החפצים שלי ויצאתי מהבית.
עכשיו הבעיה היא.
שחבר שלי הוא לא מהארץ.. הכרנו דרך אתר ואנחנו באמת אוהבים אחד השני אנחנו נפגשים כשאפשר והוא משלם לי על החופשות כשאני באה אליו; וכל אלה שיגידו שזה בלתי אפשרי זה כן. ואנחנו מאמינים שכשהוא יסיים ללמוד אנחנו נעבור לגור יחד. אנחנו כל היום בווצאפ ועושים שיחות וידיאו.. בקיצור אוהבים. (ראיתי אותו לפני שלושה ימים) ואז כשבאתי לצאת שמעתי את אמא שלי אומרת שהוא לא אוהב אותי ואני מנשקת לו את הרגליים והוא סתם נהנה לדפוק אותי והוא בכלל לא בא לארץ...
על סמך מה את אומרת את זה? היא בכלל לא פגשה אותו לא דברה עליו..לא שמעה עליו. למה להחליט.? וממש נפגעתי בשביל חבר שלי והתחלתי לבכות והוא התקשר אלי.. וביקש שאני יפסיק לבכות כי כואב לו לשמוע אותי במצב כזה ושהוא לא יכול לעזור. והוא הרגיע אותי ואמר לי שאמא שלי בסך הכל דואגת לי ושהכל יהיה בסדר ושהוא יגיע אלי והוא ביקש שאני יחזור הביתה ויבקש סליחה מההורים.. לא משנה הסוף.... הכל טוב אבל עכשיו אני בדילמה...
אני לא רוצה לריב עם אמא שלי בגלל בחור .... ובמיוחד שהוא מישהו מיוחד שלא מוצאים בכל מקום.. מה לעשות?
זה הכל בגלל הדת הזאת!!!! בגלל שיהודים חושבים שהם באמת מיוחדים מאחרים!! אנחנו לא!! אנחנו כמו כולם. אני באמת לא מבינה למה כל הזמן דתות מתיימרות להיות מיוחדות מאחרות .
ורק רוצה להגיד שהוא באמת בחור מדהים. הוא כל הזמן מוריד מעצמו בשבילי.. קונה לי דברים שחסר לי... וכשהייתי צריכה לחזור לארץ הוא לא הפסיק לבכות לי על הכתף כח הלילה לפני הטיסה.. הוא קונה לי אוכל בלי סוף כדי שאני לא יהיה רעבה ( כי אני תמיד רעבה).. הוא באמת נשמה... לעזוב אותו לא בא בחשבון.