אני אפילו לא יודעת איך להתחיל את הסיפור. מהרגע הראשון שנפגשנו היה בינינו חיבור מטורף. הוא יצא עם מישהי ככה שהקשר האינטנסיבי והקרוב שלנו התחיל רק אחרי כמה חודשים כשהם נפרדו. והוא באמת היה אינטנסיבי אבל נשאר מאוד בפאן הידידותי בלי מגע ובלי קירבה פיזית (לעומת קירבה נפשית שרק גדלה והתעצמה). היינו מדברים על הכל כל הזמן. היה לי ברור שיש רגש של שני הצדדים, וגם היה מתח מיני מאוד מורגש. בסוף איכשהו אחרי כמה חודשים עלה הנושא והוא התחמק במכוון מלומר מה הוא מרגיש, אבל אמר שהוא לא חושב שזה יצליח בינינו בגלל שאנחנו מאוד שונים ולכן כדאי שנתרחק קצת (אבל לא ננתק קשר כי אנחנו מאוד חשובים אחד לשני מבחינתו והוא לא רוצה לאבד אותי לגמרי).
קשה לי. מאוד מאוד. אני מרגישה כאילו חייתי בסרט עד עכשיו, ואולי דמיינתי הכל. הוא חסר לי. הסביבה פחות נותנת למשבר שלי לגיטימציה כי בסופו של דבר זה "כולה" פרידה מידיד או חבר טוב ולא מבן זוג, אבל לי זה מרגיש אותו הדבר. כל מה שאני רוצה זה חיבוק ממנו ויחס אכפתי כמו פעם.
עולות לי תהיות גם איך גבר שמרגיש (והוא מרגיש אין לי ספק) מוכן לוותר על משהו בגלל שוני בינינו כשבתכלס אנחנו מסתדרים די טוב. זה כואב.
הלוואי שהיתה תרופת פלא ללב שבור :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות