קודם כל, אני לא רגיל לכתוב במקומות האלה ולפנות לייעוץ באינטרנט , זה חדש בשבילי.
אני מרגיש שאני חייב לפרוק לפני שאני באמת משתגע, בוא נגיד שכל חיי, גם כשהייתי מוקף חברים אף פעם זה לא הרגיש לי אמיתי.
תמיד זה הרגיש חברות מתוך אינטרס, חברות זמנית ודברים בסגנון הזה.
אני רוצה להגיד שאני עובר שבועיים מאוד קשים, עם התמודדות יום יומית עם עצמי קשה ואני מרגיש שכבר אין לי במה לאחוז, אין לי את מי לשתף וקשה לי.
מאז הצבא (שחרור לפני 8 חודש) אני פשוט לא מוצא את עצמי, משום בחינה.
זה הגיל שאני אמור לטוס, לבלות ולהנות וזה לא קורה.
במקום זה מצאתי את עצמי מתחיל לעשן(קנאביס, לא רואה בזה משהו רע כן?), אך גם כל החברה והחברים שלי התחילו להיות סביב זה.
אני רוצה לקחת מזה קצת מרחק, קצת ספייס, להתנקות - אני מרגיש שזה לא עושה לי טוב והבעייה העיקרית פה שאם אני מוותר על זה, גם צריך לוותר על החברים שאני מסתובב איתם, " חברים " במרכאות יותר יגדיר את הקשר שלי איתם כי זה לא באמת חברים.
אני בן אדם שמוכן לתת את הלב שלו בשביל חבר, מבחינתי אם חברות לא באה ממקום כנה ואמיתי זאת לא חברות אמיתית.
בכל מקרה לקחתי החלטה שאני מפחיתמפסיק ובשביל זה חייב להתרחק מהחברים ואני פשוט לא מצליח. פשוט ניתקתי את הקשר עם כולם, לא מתקשר, לא מדבר ולא יוצא אני כבר שבועות בבית יושב וחושב מה אני אעשה עם עצמי?
אני רוצה פשוט לצאת מזה, להחליף חברה, להכיר אנשים חדשים, להתחיל חיים חדשים.
רע לי במקום שאני נמצא בו, רע לי שאני הבאתי את עצמי למקום כזה - אני כל פעם לוקח החלטה ולא עומד בה, לא מצליח במטרות שאני מציב לעצמי, ויותר מזה ללא עבודה הרבה מאוד זמן.
בבקשה,מי שחושב שידע לכוון אותי, לתת לי עצות איך להמשיך ואיך להתמודד זה יעזור לי הרבה.
חג שמח !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות