כן
זה ארוך וסליחה.
אני יודעת שאתם לא יכולים לעזור בהרבה, אבל כרגע אני רק מחפשת מקום לפרוק..
אז... אני בת 24, נשואה באושר, סטודנטית לתואר ראשון (בשנה הכמעט אחרונה)
וכרגע בהריון אחרי שנה של נישואים.
אני ובעלי, כמובן, מאוד שמחים, קצת חוששים אבל לא יותר מהמצב הנורמלי..
ולכל הדואגים: אני אומנם צעירה, אבל עם ראש על הכתפיים, אני ובעלי נסתדר מבחינה כלכלית. גם אם נחייה בצניעות. וגם - לא זה העניין.
עכשיו, לעניין..
המשפחה שלי כבר הביעו את דעתם (מספר פעמים, מבלי שביקשתי כמובן) שהם די נגד זה שאני אביא ילדים כל עוד אני מפתחת את הקריירה שלי, והם גם די היו נגד שאני אתחתן בכלל בשלב הזה בחיים..
אני יודעת שהם רוצים בטובתי, הם כל החיים שלהם פיתחו ציפיות סביב הקריירה שלי, ותמיד דמיינו אותי בתור מצליחנית גדולה עם קריירה משגשגת. מאז ומתמיד..
ותמיד- אכזבתי אותם.
במקום ללמוד למבחנים, יצאתי עם חברים.
במקום לקבל מאיות במבחנים - הייתי תלמידה של 80.
במקום להתחיל ללמוד ישר אחרי השירות- הלכתי לטיול של אחרי הצבא, חזרתי לארץ והתאהבתי.
במקום להתקבל ללימודי רפואה- התקבלתי ללימודי פזיותרפיה (בקושי).
ועכשיו, במקום לפתח ׳קריירה משגשגת׳- התחתנתי והבאתי ילד/ה.
קשה לי עם זה שאני מאכזבת אותם ככה.
ואני מבפנים יודעת שהם יתאכזבו לשמוע שאני בהריון, וגם אם כלפי חוץ יעמידו פני שמחים, הם לא באמת יהיו.
בעלי כמובן מאוד תומך ומתחשב, אבל הוא חושב שאני מגזימה לחלוטין (טוב, הוא לא גדל איתם) ושההורים שלי סומכים על ההחלטות שלי לחלוטין ושהם ישמחו ויתרגשו לשמוע שעומד להיות להם נכד/ה.
מה אתם אומרים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025