אבא שלי שוקל מעל 130 ותמיד אוכל לי את האוכל, מתחתי אותו על זה והוא אמר שהוא לא אבא שלי יותר

היי לכולם, פניתי לאתר הזה כי רציתי לשמוע דעות של אנשים שלאו דווקא מכירים אותי אבא שלי.

אז ככה, בתור רקע אספר שאני אוהבת את אבא שלי והוא אדם טוב, אבל קורים לו דברים לא טובים לאחרונה. הוא תמיד היה במשקל סביר עד אחרי שהתחתן עם אמא שלי ואז הוא התחיל לעלות הרבה במשקל. זה הגיע למצב שלפני חמש שנים הוא שקל מעל 120 קילו ועכשיו הוא שוקל מעל 130. אני לעומת זאת נמצאת בתת משקל בגלל טפיל כלשהו בבטן.

חוץ מזה שזה גרוע מבחינה רפואית (וזה מאוד מדאיג אותי) הוא פשוט תמיד אוכל לי את האוכל. אם אני לוקחת לי מנה ומחממת במיקרו ובזמן הזה הולכת לשירותים או מביאה את הטלפון או משהו כזה, אני חוזרת והאוכל לא שם. את המשלוח מנות שלי הוא אכל חלק כשהשארתי אותו בסלון כשהלכתי לישון אצל חברה. חטיפים ודברים כאלה הוא אוכל. הוא יודע שיש לי אוכל בקומה (יש לי חדר לבד בקומה השלישית אז יש לי סטוקים של מתוקים מסבתא וכאלה) אז הוא כאילו בא אליי ואז הולך לחפש את האוכל. בגללו אמא שלי תמיד מחביאה כל דבר מתוק משמין טעים!! או בכלל לא קונה.. הוא פשוט תמיד מוצא.

הוא עובד קשה בהייטק עד 7 וכשהוא בא הביתה הוא מתרסק על הספה, אוכל, ולא עושה שום ספורט. אין לו מוטיבציה לעשות שום דבר.
הבית שלנו יחסית די ספורטיבי חוץ ממנו- אמא שלי בכדורשת ופינג פונג, אחותי בכדורעף ועוד אחות בג'ודו ומחול ומה לא וגם אני רצה ומתאמנת. רק הוא לא עושה ספורט ומסרב להסתגל לאורח החיים הבריא שאמא שלי מנסה להכניס הביתה.

אמא שלי התחילה לדאוג לו ורוצה שהוא ירשם למפגשי הרזיה או משהו כזה אבל הוא מתנגד בטענה שזה לא יעזור לו. הוא לא רוצה לשמוע שום דבר.

מה שקרה היום זה שהוא אכל לי את העוגה שהשארתי על השולחן בסלון כשהלכתי לשירותים ל3 דקות (!!!) בזמן שהוא ישן על הספה ליד. לי נמאס אז לקחתי טוש שחור (רגיל) וציירתי לו שפם.
הוא התעורר וכולם התפוצצו מצחוק אבל הוא לקח את זה נורא קשה וממש התעצבן וכשאמרתי לו שזה בגלל שהוא אכל לי את העוגה הוא התחיל להגיד שאין לי כבוד להורים ושהוא מתבייש שככה הוא חינך אותי והשיא היה כשהוא אמר "אני לא רוצה להיות אבא שלך יותר" ברצינות ממש ובכעס וחזר על זה כמה פעמים
לא ידעתי שככה הוא יגיב ותאמת שלא הייתי עושה את זה אם הייתי יודעת, אני חושבת שהוא השתגע..