היי.. אני ים בת 21 מת״א, נאנסתי כשהייתי בת 19
הרבה אנשים מכירים אותי בעיר בעיקר כי אני גולשת ומדריכת גלישה..
כשהגעתי לגיל 18 נהגתי לצאת עם חברים לברים בעיר והכרתי המון אנשים מחיי הלילה, רובם גברים מהפריפריה שהגיעו לעיר הגדולה ועפים על זה שהם מברמנים וחושבים שהם אחלה גברים ושיש להם הכל או אפשרות להכל..
בקצרה נאנסתי בבר במרכז ע׳י מישהו מהקלילה.. הגשתי נגדו תלונה יום אחרי שביליתי ב׳חדר 4׳ בבית חולים.. כמובן שהמשטרה עשו מהפיל עכבר. היינו בעימות והיה נוראי. כל הגשת התלונה הייתה מחווה נוראית הן מהייחס של השוטרים, הן מהליך החקירה. השוטרים היו מתקשרים אליי מחסום כדי לזמן אותי לעוד חקירה ועוד חקירה, לא יכולתי לישון בלילה מהפחד וכל פעם שקיבלתי טלפון רעדתי בניגוד מוחלט מהרצון שציווה על הגוף להרגע, ללא הצלחה כמובן.
היום התיק כבר סגור כי סיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין ("חוסר עניין לציבור").
זה שבר לי את הלב לרסיסים הכי קטנים שיש כי היה דרוש כל כך הרבה בשביל להגיד תלונה המון אומץ וכאב ופחד וסיוטים
אבל לא על זה אני רוצה לדבר,
אני רוצה לדבר על זה שאני לא מסוגללת לקיים שום יחסים עם גברים ועם אנשים בכלל.
אני מסובכת ו׳משונה׳ ואנשים לא יכולים להישאר איתי לא משנה כמה מדהימה או יפה או מצחיקה או כוסית. לא משנה מה תגידו. שום דבר לא מחזיק.
ה׳׳מערכת יחסים׳׳ הכי ארוכה שהייתה לי מנתה חודש [שלושה חודשים אחרי שנאנסתי] וזה היה ככ טוב להרגיש שיש שם מישהו איתך וכשהוא נפרד ממני זה פשוט שבר אותי ונכנסתי לדיכאון הכי ארוך וקשה שהיה לי מעולם.
אני רוצה לדעת איך עושים את זה, איך סומכים על אנשים. איך מתאהבים ? איך נשארים? ואל תפנו אותי לפסיכיאטרלוג כבר הייתי שם. רוצה לדבר עם בני אדם כמונו. ולהבין איך הכל הולך. מההתחלה.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות