היי,תודה שנכנסתם!
אני בחורה דתייה,התחלתי לא מזמן קשר עם בחור מדהים!! זאת אפילו לא מילה שיכולה לתאר אותו. הוא גם בחור דתי והכל בנתיים הולך סבבה.
הוא הקשר הראשון שלי,גם היה הדייט הראשון שלי.
לא סיפרתי לו והוא גם לא יעלה בדעתו לעולם שכל תקופת התיכון שלי סבלתי מחרדה חברתית,הייתי בסוג של דיכאון,נפגשתי עם פסיכולוגית וכו.. זאת הייתה תקופה לא קלה והייתי מאוד בודדה. בגלל זה גם אין לי קשר עם אף אחד מהעיר שלי,יש לי זכרונות לא טובים מהמקום הזה ..יש לי רק איזה 2 חברות סה"כ כרגע מהשירות הלאומי.
הוא לא יחשוב על זה בחיים כי עברתי שינוי משמעותי,מי שפוגש אותי בחיים לא יחשוב שסבלתי מחרדה חברתית כ"כ הרבה שנים. ב"ה שזה מאחוריי!!
הוא לעומת זאת בחור ממש חברותי ושמח תמיד,יש לו איזה 2,000,000 חברים טובים..
אמנם התגברתי על החרדה החברתית,אבל זה עדיין הולך איתי באיזשהו מקום,אני כן עדיין נופלת לעצבות נורא מהר ובד"כ לא סומכת על אנשים. לכן כל פעם שאני איתו אני מרגישה שאני לא מספיק בשבילו,מרגישה שמגיע לו הרבה יותר מפחדת שהוא יזרוק אותי או שברגע שיפגוש מישהי אחרת אז הוא יבין שבזבז עליי את הזמן.
מישהו מבין את התחושות האלה? זה נוראי.
מצד שני אני ממש רוצה אותו,אבל המחשבות לא מפסיקות לרוץ.
בוקר אחד אני קמה וחושבתלעצמי -"תעזבי אותו,הרי בסוף הוא יבין שזה לא יילך ואת סתם תיפגעי.את לא בליגה שלו"
בוקר אח"כ אני קמה כולי מאוהבת ולא מוכנה לחשוב על לחיות בלעדיו.
דרך אגב,אין מצב שאני משתפת אותו בעניין הזה,לא אופציה.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות