היי. אני בת 18 וחצי. סבלתי מדיכאון בעבר ויכול להיות שעדין סובלת. איבדתי את כל החברים שלי בדרך כזו או שונה. אני מגדירה את עצמי כבן אדם מאוד חברותי, ומאוד אוהב אנשים. אני בן אדם עם לב טוב וחברה טובה מאוד. מעולם לא פגעתי באחרים אבל אחרים תקעו לי סכינים בגב כל הזמן. החברות שלי ניתקו קשר מאז שכולן התגייסו לצבא וכל אחד מצא לו את חבריו ועוד לפני, מסיבה לא ברורה. הן כנראה אף פעם לא היו חברות אמיתיות כי לא מזיז להן שהקשר איתי נותק. לאף אחד לא באמת אכפת ממני, ואני מרגישה שאני מתחברת לאנשים אבל אנשים לא באמת מתחברים אלי. אין לי פשוט אף אחד. לדבר, לשתף, לצאת בשישי. אני לא מבינה איך זה יכל לקרות לבן אדם כמוני,היתי המצחיקה שבחבורה והייתי דומיננטית. וזה פגע בי מאוד. אני שונאת את ימי שישי ושבת. כולם יוצאים נהנים ומבלים ורק אני משתעממת בבית לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני לא כלכך מוצאת עניין במסיבות ומעדיפה בילויים רגועים, למרות שעכשיו היתי יוצאת לכל מקום רק כדי לצאת מהבית כי אני עד כדי כך נואשת לחברה. אני לא מתגייסת לצבא. אין לי דרך להכיר. מה הייתם עושים במקומי? כי זה ממש לא כיף לחיות ככה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות