היי חברים! זה הולך להיות קצת ארוך אז מצטערת מראש..
אתמול הייתי אצל פסיכיאטרית צבאית (לא קבנית..).
אמנם העבר שלי לא מבשר טובות.. היו דברים הקשורים להתאבדויות, אך רק עד כיתה ח' בערך..
דיברתי אצלה בבגרות ובהגיון והסברתי לה שכרגע אני בכיתה י"ב ושאני מרגישה שאני הרבה יותר התבגרתי ועם ביטחון ומסוגלת להתמודד עם דברים שבעבר היוו בחיי מכשול ואתגר!
אפילו אמא שלי דיברה איתה לטובתי.
אך לאחר שחיכיתי רבע שעה בחוץ, פתאום החיילים מהקבלה שם קראו לי ואמרו "ביינתים היא החליטה לתת לך פטור משירות צבאי" בשלב זה הייתי בשוק גמור. אני?! פטור?! מה פתאום!
וכמו כל ילד שבילדות לומד מה טוב לו ומה רע לו, גם אני לימדתי את עצמי שפטור לא בא בחשבון והוא נחשב דבר רע! ולכן אוטומטית קיבלתי שוק ואמרתי להם ולעצמי "מה פתאום! אני רוצה להתגייס! זה לא הוגן!"
הציעו לי להגיש ערעור לוועדה רפואית והסכמתי (קבעו לי אתמול לאמצע מאי).
לאחר מכן ישבתי בחוץ ובכיתי מאוד. אני רוצה להתגייס כמו כל החברות שלי מה זאת אומרת!
הבנתי לאט לאט שיכול להיות מאוד שהיא בכלל לא הקשיבה לי ולאמא שלי (היא הייתה נראית אישה מאוד ממורמרת במצב רוח רע.. לא חייכה אליי פעם אחת) ושיכול להיות שמהרגע שהתיישבתי אצלה על הכיסא היא החליטה שאני לא נראית לה בעין.
וככל שהיום עבר, הייתי אצל חברה ודיברנו קצת בנושא, פתאום נפתח לי הראש טיפה והבנתי שפטור יכול להיות גם דבר טוב!
אני אוכל לעבוד במלצרות כל ימות השבוע ולקחת קורסי ערב בנושא שמעניין אותי (או תסריטאות או תכשיטנות..) או שאני אוכל להיות בשירות לאומי ולעבוד בימי שישי!
האפשרויות הן אין סופיות!
ועכשיו לאחר שהבנתי שפטור זה גם טוב ומצד שני בא לי שירות צבאי.
אני בדילמה של חיי. אמנם החלטתי ללכת לערעור.. אבל בליבי, אני עדיין באותה דילמה. אני נורא רוצה להישאר עם הפטור כדי לעשות עם חיי דברים מעניינים בשנים שאני עוד יחסית צעירה ולהרוויח עוד כסף כדי שיהיה לי.
מצד שני, אני נורא רוצה להתגייס כמו כל החברות שלי ולעשות שירות רגיל ונורמלי כמו כולם.
מה אתם אומרים? (אשמח אם לא תענו תשובה ענקית כמו השאלה הזאת..)
או שפשוט תענו על הסקר למטה :) תודה רבה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות