זונה במשרה חלקית. אוהבת את זה, אבל מפחדת מהשלכות חברתיות

אני בחורה מאוד מושקעת, נראית טוב ואוהבת קצת ספורט ובנים. פעם כשהייתי ילדה רציתי להיות דוגמנית, אבל אני נמוכה מדי.
מצאתי סוכנות אחת שמה שהם עושים זה מפגישים בין לקוח שמעוניין בליווי מלא למשך 24 שעות לבין אחת הבנות. יש דיסקרטיות מושלמת- אין תמונות פנים באתר והוא צריך לבוא למשרד בשביל לראות. לבנות יש מלא איסורים כמו אסור לדבר עם לקוח על לקוחות אחרים, אסור לדבר על כמה הוא שילם, אסור למסור מספר טלפון אישי או פרטים מזהים כמו מקום מגורים וכדומה. מי שעוברת על החוקים- מפוטרת.
אני עובדת בזה כבר יותר מחצי שנה, משהו כמו 3 או 4 מפגשים בחודש. הלקוחות ממש נחמדים ומעניינים. אני אוהבת גברים כאלה. יש אחד קבוע שהוא הייטקיסט חכם רצח. יש איזה אחד שמזמין מדי פעם שהוא נשוי, אבל לא סובל את אישתו. יש מרצים באוניברסיטה. יש אחד שמספר שהוא טייס קרב (כן, ואני אימא תרזה). באו נגיד הרמה הממוצעת של הלקוחות שלי היא יותר מהרמה הממוצעת של מי שמתחיל איתי כשאני עושה ריצה.
ואני נהנית מהעבודה מכל רגע: הבנים לוקחים אותי למלא מקומות, מסעדות, ברים, מעודנים. ביקרתי בזמן העבודה בתערוכות, מוזאונים (אני מתה על אמנות), גני חיות, מסיבת תחפושות (אחד הזמין אותי בפורים. היה מה זה שווה). היה אחד שרצה שאני אשחק איתו בפליי-סטיישן בבוקר וניצחתי חחח. זה מרגיש שאני בסוג של סרט חדש כל פעם עם תסריט ושחקן חדש. ועוד משלמים לי על זה!
להגיד שאני עושה סקס יותר מבחורה אחרת - לא נראה לי. פחות או יותר אותו דבר. כמות הגברים שנפגשתי איתם בחצי שנה האחרונה היא 11 (יש לי מלא קבועים). בעיה היא רק חברתית. מבחינת המוסכמות החברתיות אני זולה (לספר כמה אני מקבלת בחודש? בואו נגיד אני לא זולה), מופקרת, הזבל של החבה שעליו לא מדברים ואסור לי להתקרב ל"חברה מכובדת". מספרים כל מיני שטויות על זה שאני נושאת מחלות מין (כי בטח לא שמעתם על קונדום ב-2017) ושעברתי טראומות ילדות קשות וחטפו אותי מאוקראינה.
בגלל אותו לחץ חברתי אני לא יכולה לספר להורים מה אני עושה. וזה קצת מפריע לי כי כל מיני חברים מהצבא ותיכון שואלים אותי מה אני עושה בחיים ואני צריכה להמציא כל מיני סיפורים. כי להגיד פשוט "אני נערת ליווי" נחשב למשהו רע חברתית.