אני יודעת שזה נשמע כמו בדיחה, אבל לא. וזה תמיד מרגיש כאילו אף אחד לא יבין אותי, או אולי יתבייש להודות שהוא מבין. בסדר, אני אמנם ילדה, אבל עצוב לי, רע לי, קשה לי.
סיימנו את זה, לפני 7 חודשים. הייתי בשבילו כלום מאז ומתמיד. לא יודעת אם הוא זוכר מי אני.
אבל אני עדיין לא רואה אף אחד אחר, לא מצליחה לישון בלילות אלא רק בוכה, ואם נרדמתי לכמה שעות אז זה תוך כדי הבכי.
זה עצוב, זה מביך. אני ממלאת את הלו"ז שלי עד אפיסות מקום בעבודה ולימודים, כדי לנסות להסיח את דעתי, אבל עדיין מוצאת את עצמי בוכה אפילו ליד אנשים ומוודאת שלא ישימו לב.
יוצאת מהבית למסיבות בלי חשק, בתקווה שאולי הפעם אכיר אחד אחר. אבל סתם עומדת בפינה עם כוסית וודקה ומעיפה כל אחד שמדבר איתי.
גם חצי שנה שלא קיימתי יחסי מין, אני בחורה שנראה לא רע, באמת... אבל אני מתביישת, ואין לי חשק לאף אחד. וגם אחרי כל כך הרבה זמן, לא יודעת איך לצאת מזה.
יש לי חשק לאהוב, הרבה, אבל אין לאן לנתב את זה חוץ מלשיחה האחרונה בוואצאפ ולבכות.
רע לי, אף אחד לא עוזר, שום דבר לא עוזר.
יצאתי, התמסטלתי, ישנתי, חיכיתי שהזמן יעבור, השתניתי, התבגרתי, התפתחתי. אבל הלב עדיין שם, אצל מישהו שמעולם לא אהב אותי ובטח לא יודע שזה מה שאני עוברת. ולא אגיד לו, זו לא אופציה.
בבקשה, איך מתגברים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025