תודה למי שנכנס ונתן את תשומת ליבו לעניין.
אני שר (כינוי), בת 22, בודדה מחברים מגיל 17, אבל זה קרה בעקבות הסתגרות שלי בבית מכיוון שאני סובלת מ-OCD. למרות שגם בגיל 17 החברים שהיו לי, לא היו חברים.
כיום כשאני בוגרת יותר הבדידות ניכרת. אין לי אוזן קשבת, אין לי חיבוק (חוץ מההורים כמובן), אין לי למי לפנות שכואב לי וכואב לי 24/7; בנוסף לכל אני ביישנית בצורה בלתי רגילה, יכול להיות ואנשים לא יוכלו להבין את ההתנהגות הביישנית שלי והתנהגות זו היא תוצאה של בריונות והשפלה בבית הספר וגם בין החברים שלכאורה היו לי.
אני בין 4 קירות במשך 5 שנים, אין לי לאן לצאת, אז אני מסתגרת וצופה בסרטים, קוראת היסטוריה. מנסה להעביר את הזמן. אבל בקיץ שעבר הכל נעלם לכמה חודשים והרגשתי בעננים, עד לפני 3 חודשים והכל חזר שוב בגלל אירוע מסוים שקרה. אני באמת צריכה מישהו שיקשיב לי, שינסה לעזור לי להבין את הסיטואציה הזו.
אני אובדת עצות, אין לי יכולת לספוג יותר - אני נגמרת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות