אני עושה יומיות בצבא וגרה עם ההורים. אני לא יודעת אם זה משהו חדש או שבתור ילדה קטנה יותר לא ראיתי את זה אבל כבר תקופה שהם נראים מותשים, עצבניים ועמוסים. הם עובדים המון שעות, למרות שהם יכולים להרשות לעצמם לעבוד פחות. ותמיד יש להם עיסוקים וסידורים גם אחרי העבודה... אני יודעת שאף אחד לא הכי נהנה מלעבוד כל יום כל החיים, אבל עדיין... כואב לי לראות אותם ככה. כלומר בסופ"ש הם כן יוצאים לבילויים וטיולים והצגות וחברים וכו ונהנים אבל במהלך השבוע.. זה החמיר כשפתאום בא להם לעשות שיפוץ אינטנסיבי בדירה שלנו, למרות שהדירה בסדר גמור, (את הדברים הספציפים שמפריעים להם אפשר לסדר ממש בקלות, וכן אפשר קצת לרענן לזרוק דברים שלא צריך וטיפה לעצב יפה אבל לא צריך שיפוץ) אתם מבינים? ועכשיו הם טרודים (ואני) כל היום ללא הפסקה: נפגשים עם נגר, מעצבת, קבלן ועוד אנשי מקצוע.. בנוסף לזה שצריך למצוא מקום לנו ולכל שלנו להיות בו במהלך השיפוץ. ועוד עניין שזה ההוצאה הכספית וכמה דברים אחרים אפשר לעשות עם הכסף במקום השיפוץ. הם כל היום מוטרדים מזה, חושבים על זה, מתעצבנים ומתלבטים (הם עדיין לא סגורים על זה). זה עושה רק רע. מעבר לזה אני מאובחנת בהפרעת חרדה ודיכאון ורק לאחרונה המצב שלי השתפר ואני מפחדת שכל העניין ישפיע עליי לרעה. ביום יום אני מותשת. הם כל הזמן מוצאים להם עיסוקים ומעמיסים על עצמם ואני לא מבינה למה הם לא יכולים להרשות לעצמם יותר לנוח. עם הכסף הם יכולים להעניק לעצמם רמת חיים יותר גבוהה- לטוס לבקר משפחה בחו"ל, ללכת למסעדות, לספא אפילו, לעבוד פחות שעות... הדברים האלה נראים לי ו הרבה יותר חשובים ומשמחים (שוב הבית באמת לא דורש שיפוץ שכזה ותאמינו לי שיש לי סטנדרטים לגבי איפה שאני גרה או אגור). אבל מה יש לי לעשות? הם לא מקשיבים לי ומבחינתם אין לי זכות להעיר כי זה הבית שלהם והם יקבעו ותכלס זה נכון. אבל אני כבר מיואשת מלראות אותם ככה מיואשים ביום יום שלהם. (יש עוד כמה קשיים שמעסיקים אותנו אבל זה היחיד שהם יכולים לעשות משהו לגביו). לכאורה זו לא באמת בעיה אבל הם פשוט נראים לי שאין להם שמחת חיים ואני דואגת להם. אין לי מושג מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות